logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

דבורה רזניק, גטו דמבלין, מחנה דמבלין, מחנה צ'נסטחוב, 1942

בעת הגירוש הראשון, 6 במאי 1942, בעלי יידל היה במקום עבודתו בשדה-התעופה. אני ושני ילדי שהינו בבית. הוציאו אותנו למקום-הריכוז, שם עמדו כבר המוני יהודים. בכוונה נשארתי בין השורות האחרונות, אולי בינתיים יתרחש לי איזה נס. לפתע הופיעה לידי גויה, לשעבר לקוחה שלנה התחננתי לפניה שתיגש אל השומר האוקראיני ולומר לו שהפקידה אצלי חפצים, אותם היא רוצה לקבל בחזרה, ובתמורה עבור "השרות" הזה לתת לאוקראיני שעון. ה"טריק" הצליח, האוקראיני קיבל שעון והגויה טבעת. התחלתי ללכת, אבל שום פולני לא נתן לנו להיכנס לביתו, ואם לא די בכך מחנה ילדים פולנים רצו אחרינו. לבסוף הגענו אל גויה אחת שנתנה לנו להיכנס, שם החלפתי בגדים והגויה הובילה אותי אל ידידתה. הצלחתי בכך, מכיוון שהרוצחים היו, אותה שעה, עסוקים בגירוש אחינו ואחיותינו למוות. לשארית הפליטה עדיין היו זקוקים.
בסוף 1942 הצלחנו להיכנס למחנה שהוקם בדמבלין, שם שהינו עד יולי 1942,אז נשלחנו לצ'נסטחוב. במקום שלט הרוצח הידוע לשמצה, ברטנשלגר, התחננו לפני "ראש היהודים", ונקארט, שלא ישלח אותנו לשם, מאחר ויש לנו ילדים קטנים. בהגיענו לצ'נסטחוב למחנה "וארטה-האסאג", מיד נלקחו מאתנו הילדים.הגרמנים רימו אותנו, אמרו שיש צורך לערוך על הילדים בדיקה רפואית. יותר לא ראית את ילדנו! ...

(דבורה רזניק, 1942, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|