logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

לאה נוימן-וייס, מחנה אושוויץ-בירקנאו מחנה ברסלו-הונדספלד, צעדות מוות, ברגן בלזן , 1944 - 1945

מעודי לא ראיתי בית-סוהר, על מחנות ריכוז ושבויים קראתי כמה ספרים שתיארו את המחנות בסיביר ובטורקיסטן בזמן מלחמת העולם הראשונה, אבל לא היה דמיון בין מה שקראתי לבין מה שראיתי. את הקבוצה אשר ליוו אותנו עד הנה, הופיעו שתי בחורות צעירות ויפות צרודות קול, לבושות יפה עם סינורים שחורים ובשערותיהן סרטים שחורים. הן רשמו אותנו, את השם, התאריך ומקום הלידה, והזהירו אותנו "צוכט אונד אורדנונג" - (משמעת וסדר). התקדמנו יותר פנימה. עוד פעם רישום. פעולת הרישום חזרה לאין ספור. בינתיים הופיעו מספר בחורות בלבוש דומה לקודמיהן, עברו בין השורות שלנו, ובלחש שאלו מה ידוע לנו על יהודי קושיצה, פרשוב, ברדיוב, טפולצ'ן וכו'. ידענו שהם גורשו מבתיהם למקום בלתי ידוע עוד בשנת 1941, הרי אחדים מבני משפחתנו גרו במקומות ההם. לאחדות היה באפשרותנו למסור אינפורמציה, ולאחדות לא. גם לנו היו שאלות, איפה אנו נמצאים? מה שם המקום? לאן לקחו את הורינו ואת הילדים? אחדות נתנו תשובות קרירות, אחדות ציניות ואפילו דרסטיות.

אני נפגשתי עם בת מאד נחמדה ובמקרה הכרתי את המשפחה שהיא התעניינה בה. בקושי הגענו לשיחה משותפת כיוון שהיא לא דברה הונגרית, ואני לא דברתי סלובקית. לדבר גרמנית פחדנו בגלל נוכחותם של השומרים. היא אמרה בלחש: תפסיקי לשאול על ההורים ועל הילדים, במשך הזמן תדעי מה זה צד שמאל. הם שם. ובינתיים את תאכלי את הכול מה שנותנים, ותחשבי תמיד בלבך: אני צעירה, בריאה ואני אתגבר. שאלתי אותה ממתי היא כאן? הנידה בראשה, בעיניה נקוו דמעות, וענתה: מספיק זמן. יודעת אני שאין לנו כל תקווה, יותר מדי דברים ואינו כבר ויודעות אנו מה מתרחש כאן. אם תבוא פעם שעת השחרור יגמרו אותנו ברגע האחרון. עד היום אני מצטערת שאיני יודעת את שמה, ולא יכולתי אפילו להתעניין אם היא נשארה בחיים.

(לאה נוימן-וייס, 1944 - 1945, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|