logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

לאה נוימן-וייס, מחנה אושוויץ-בירקנאו מחנה ברסלו-הונדספלד, צעדות מוות, ברגן בלזן , 1944 - 1945

באותו זמן הייתה לנו שטובנדינסט טובה, הולנדיה, את שמה אינני זוכרת, אלא שעוד היום אני רואה את פניה הטובות והבהירות. קראנו לה "הירח". היא הייתה מצליחה לקבל קצת תוספת מזון. אלא שהיא פחדה מהדוחק ולכן הציעה לעשות אפל ולחלק את האוכל לפי תור בשורות. הסס"ית שבדרך כלל הייתה נוכחת בשעת חלוקת האוכל ונהנתה לראות כיצד נדחפות היהודיות הרעבות כדי לקבל כף דייסה מלוכלכת - הסכימה לאפל. הייתי הנמוכה ביותר ועמדתי תמיד בשוקן הקדמית. לפי הפקודה היינו מסתדרות לפי הגובה כדי שיראו כל אחת מאתנו. בתור הראשונה ספגתי גם את הסטירות הראשונות במקרה שהשורה לא הייתה ישרה או אם נשמע איזה לחש מאחור. עד היום אינני יודעת באלה עיניים הסתכלתי בדוד שלפני. ופרצופי כנראה הביע את ייאושי וסבלותי, נזכרתי בכרוב הממולא והטעים שאמא הייתה מכינה בבית. התעוררתי כשההולנדיה סוחבת אותי בכתפי, תוחבת כף לידי ואומרת: "דו קליינה, אוסקראצן". הייתי כל כך שקועה בהרהורים עד שלא הבנתי מה הייתה כוונתה והתחלתי להסביר:"'איך האבה קיינה קרצה" (צרעת). בקושי הבנתי שהיא מציעה לי לגרד את שארית הכרוב מתוך הדוד. אי הבנה בשתי המילים הגרמניות: קרצה - וקראצן. כל כך התרגשתי מטוב ליבה, שהתכופפתי לתוך הדוד והתחלתי לבכות. ליקקתי את שארית האוכל ובכיתי - נחנקתי מבכי והמשכתי ללקק. כאשר נרגעתי חשתי שגבר אצלי הרצון לחיות.
(לאה נוימן-וייס, 1944 - 1945, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|