| |
פלורה רום-אייזמן, גטו וילנה מחנה טורון, 1942 - 1943
זכור לי מקרה בו הייתי, במצב שלאחר ייאוש, ובעומדי אז כה במעלה-המדרגות "בא לי" לפתע הרעיון לקפוץ משם ולגמור עם כל הסבל הזה. אפשר, שבהרהור שני הייתי נמנעת מצד זה, שכן הרגשתי אחריות מסוימת לגבי אלו ש"נעזרו" בי, אלא שלכלל הרהור שני לא הספקתי, למזלי, להגיע בכלל, כי באותו רגע ממש ניגשה אליי צעירה אחת שלא הכרתיה קודם לכן והיא מצטטת פיתגם ביידיש: "ווער סווארפט אונטער זיך געפונט פאר זיך'. מעין "שלח לחמך על פני המים וכו'" תוך כדי שימת מטבע בידי, "זה לחם לחודש ימים".
ברגע ההוא חשבתי שהיא לא נורמאלית. שאלתי "מה זה ?" והיא לי: "את לא נורמאלית? זה חמישה רובל זהב !"
לקחתי את המטבע וחשבתי : אם יש עוד במחנה מישהי המוכנה לעזור לזולת, הרי שכדאי להישאר גם בחיים שכאלה ואת הזהב אני אמסור למוזיאון למשמרת, בבחינת "כזה ראה - וקדש" כאשר נצא מכאן. אני האמנתי אז באמונה שלימה שאמנם נזכה לצאת מכאן.
שמתי את המטבע בתוך חולצה שהייתה לי, תפרתי מסביב, ורגע ראיתי את עצמי משוחררת, נכנסת למוזיאון, מוסרת את המטבע לתצוגה ומצרפת אליה פתק בזה הלשון:
"מטבע זהב שקיבלתי במחנה ריכוז גרמני מצעירה שלא הכרתיה ושהיה בכך משום הצלת נפשות".
למחרת, בעבודה, ניגשת אליי חברה ואומרת לי: "את דורכת על מטבע הזהב שלך. הרימי אותה, שימי לתוך הפה ותתפרי עוד פעם".
כעבור יום, בערב, ניגשת אלי הנדבנית ואומרת לי: "סליחה ,תני לי בחזרה את הכסף שנתתי לך". נכנסתי לבית השימוש, פרמתי את התפר והחזרתי לה. לאחר שזו הלכה לה אמרתי לחברה שישנה לידי: "היא עשתה מעשה כל כך יפה וחוזרת בה. חבל..." למחרת אני חוזרת מהעבודה, רוצה לשכב על המיטה העלובה,שמה את ראשי על הכרית שמישהי תפרה לי, והנה אני רואה - לחם. כיכר לחם! החברה שעל ידי מבקשת: "תני לי פרוסה! " אני מסרבת: "זה לא שלי, מישהי עשתה עסקים בוודאי ושמה מתחת לכרית שלי". עברו יומיים- והנה עוד כיכר לחם מתחת לכרית.
לא ידעתי מה לעשות עם כל הלחם הזה, אני הרי מוכרחה גם לישון והמיטה צרה מלהכיל גם אותי, גם את הלחם. והנה ניגשת אליי הנדבנית ההיא, מוסיה, ואומרת לי, לאו דווקא באדיבות רבה, "מענה-לשון" שלם: "שאת לא יודעת לקנות לחם תמורת הכסף - ניחא; שאת מפחדת להעביר את זה דרך השער- מילא; אבל שאת אידיוטית שכזו שגם לאכול את לא יודעת - זה כבר עובר כל גבול. אני קנה, אני מביאה, שמהלך במיטה- ואת גורמת לי בושות! "ואז נודע לי הדבר. מוסינקה הנערצת והנמרצת!
(פלורה רום-אייזמן, 1942 - 1943, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
|
| |
| |
| |
|
|
|
|
|
