האשה בשואה

פלורה רום-אייזמן, גטו וילנה מחנה טורון, 1942 - 1943

ובלילה אחד של נדודי-שינה שכאלה, עלה בדעתי הרעיון לארגן משהו שיהא בו משום "בידור אמנותי" ו"הפור" נפל על "תיאטרון בובות סאטירי".
ניגשנו מייד לפעולה לפי "תכנית": אספתי פסי בד מהשמלות הארוכות: תרומה למבצע. אחרי כן התחלנו לתפור. מקום התפירה האידיאלי ביותר היה בין שניי בתי השימוש, שם דלקה נורה קטנה. עמדתי על האסלה, "כדי לראות" ותפרתי את הבובות. אפילו סריגה עשיתי: סרגתי שמלה כחולה, כי "הלאגראלטסטה" שלנו לבשה שמלה סרוגה עם טורבן כחול על הראש. את האחות הלבשתי בלבן מקושט בצלב אדום וכול יתר הבובות - היינו אנחנו - כולן סטריאוטיפיות. כולן דומות אחת לשנייה: פנים לבנות וחלקות, כמעט סוריאליסטיות - בלי שום ביטוי אישי. מספר, ומטפחת על הראש. ושמלת הפסים הידועה.
(ובסוגריים: אני לא עטפתי ראשי במטפחת. לא התביישתי כלל. "אדרבה", אמרתי בליבי, "שיתביישו אלה שציוו לגזוז שערותינו. שמראה זה ירדוף אותם כל ימי חייהם").
אחריי כן התחלנו לחבר ולערוך תוכנית: שירים, מקראות וכו'. ככתוב. העמדנו ספסלים במרווח של שלושה עד חמישה סמ' שישמשו מסלול בשביל להזיז את הבובות, היו כמה שורות כאלו. לפני זה עשיתי שער, דוגמת השער של המחנה שלנו. מדי פעם, בחוזרי מהעבודה, הייתי עושה לי סקיצה, בכדי לוודא אם זה בסדר. פרט למנורה לבנה, גדולה, שהייתה בשער ולא היה לי ממה לעשותה.
לבסוף הצלחתי אף הצלחתי גם בכך: "מנהל עבודה" אחד לאטווי הביא לי חומר וממנו עשיתי דגמי מנורה. שוב היה זה "השער" לכל דבר. שער נגרר מודרני, כולל המנעול שעליו. הבובות צעדו בשלשות - ואנחת שרנו. הרבה שירים שרנו, ואת השיר על "רייזלה" באמצע התהלוכה, שצעדה וצעדה. כמובן, שההצגה נגמרה ב"הפי אנד" : ביום המקווה, שיבוא, נגמור עם המכונות, נגמור עם עבודת הכפייה ואז- הקץ לסבלותינו. יחי השחרור! יחי החופש! אז נופל המנעול הסוגר על השער, השער נפתח והבובות מתחילות לרקוד בקול רינה וצהלה. כשלא הייתה "הבליץ מיידל" הגנבנו בסוף גם את שירת "התקווה". על הצגה זו חזרנו כמה פעמים.
ההצגה הרימה את המוראל אצל הנשים באופן ניכר ואף גררה פעילות תרבותית נוספת, במגבלות הנסיבות והמקום. היינו מעלות סיפורי תוכן ספרים, שיחות, ובעיקר "שירה בציבור" בחוגים מצומצמים יותר. דומה, שהדבר עודד גם את רבקה חברתנו בכתיבת שיריה, שכן היה לה קהל מאזינות מושבע, ואף מעריצות, שעה שהייתה קוראת אותם לפניהן.

(פלורה רום-אייזמן, 1942 - 1943, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)