logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

חנה גולדברג, מחנה בורגהאוז

אחרי "נסיעה" של 10 ימים הגענו לבסוף למחנה-בורגהאוז. שם השתוללה מגיפת הטיפוס. אחרי 10 ימים בהם לא קיבלנו כל דבר אוכל היינו נורא רעבות,במיוחד דאגתי לבתי הצעירה, אידה. העזתי אפוא וניגשתי אל מפקדת-המחנה וביקשתי אותה שתשלח אותי לעבודה. ידעתי אם יוצאים לעבודה, אל איכרים מקבלים דבר-מה לאכול: בצל, גזר או תפוח-אדמה. על "חוצפתי" זו, לבקש עבודה, העניקה לי הנאצית סטירת-לחי מצלצלת
.המחנה בבורגהאוז היה נורא מוזנח ומלוכלך. כולן היו מכונמות. פגשתי שם נערה צעירה שכל ראשה היה מכוסה פצעים מוגלתיים. עבור "פשע" כזה היה נהוג בבורגהאוז להוציא להורג בו-במקום. היה ברשותי זוג מספריים, אותם מצאתי באיזשהו מקום, גזזתי לה את שערותיה וטיפלתי בפצעיה עד שנתרפאה. לאחר המלחמה מצאתי אותה בריאה ושלמה.
גם אידה שלי נדבקה וחלתה בטיפוס. לקחתי את מנת הלחם והצלחתי איכשהו לבשל לה "מרק לחם" . החולות היו מאושפזות במין צריפון ששימש, כנראה, כדיר חזירים. הרופא העריך שהיא תחזיק מעמד עד הלילה, לכל היותר. באותו יום לקחו את כל החולות לטירקהיים (כפי שהסתבר לי לאחר מכן - לשריפה בתנור הגז), אידה סירבה ונשארה. אותנו, את הבריאות הובילו לדאכאו, גם אידה החולה הצטרפה אלנו. בדרך היא התעלפה ונשארה בכפר, שם קיבלה דבר-מה לאכול.

(חנה גולדברג, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|