רעיה כגן, מחנה אושוויץ , 1944 - 1944
בשלהי החורף של שנת 1944, נזדמן לה לרבקה'לה, הדתית, לפגוש את אחד ממכריה משכבר הימים, מבני-עירה. האיש עבד במחסן עצי-ההסקה. שם היינו עוברים לפעמים. האיש - בן-עירה של רבקה'לה - היה חולה, מזה-רעב, ידיו ורגליו צרבו מקור, הוא קרא לה בקול מכאוב:
- 'רבקה'לה' - 'פרידמן' - מלמלה רבקה'לה בהתרגשות.
ומאז אותו היום הטילה רבקה'לה על עצמה לדאוג לו, לפרידמן, ככל אשר יכלה, וגייסה את כולנו - את כל הבנות שעבדו בלשכת הס"ס – לבוא לעזרתו של פרידמן. בשובו אט-אט לאייתנו, נהרו פניה של רבקה'לה. האיש – פרידמן החלים במזון שרבקה'לה הכריתה מפיה, מפיה-היא. היא עשתה הכול למענו ברצון ובאהבה.
(רעיה כגן, 1944 - 1944, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
