רעיה כגן, מחנה אושוויץ , 1944 - 1944
"כל אחת מהנשארות הריחה את ריח החידלון. אפילו התפילות נעשו לנו מיותרות. שותקות ישבו הנשים היהודיות על הקש המפוזר וחיכו לסוף.
רק פייגא ההדוקה לא נשברה. היא הגישה את פרוסת-לחמה האחרונה, לחברתה שהתעלפה, ואמרה לה:
-'בכול צרה, שלא תבוא, חייב אדם לבטוח ברחמיו של השם יתברך – היום יש בדעתי לצום- - -'.
(רעיה כגן, 1944 - 1944, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
