ברטה פרדרבר-זלץ, גטו , מחנה (?), מחנה ברגן-בלזן ,, 1943 - 1945
אני חולה בטיפוס. גם פצעיי טרם הגלידו. כמוני שוכבות עוד מאות נשים על מצעי הקרשים ומצפות למוות. נפשי יוצאת לטיפת מים. הצימאון מציק ללא הרף. בת אחותי, סאבינה, החלימה מהטיפוס. היא כבר יוצאת לעבודה. היא הביאה לי קצת מים ממי המאגר שליד מקום עבודתה. למחנה הפסיקו את זרם המים זה כמה שבועות. צחנה נדפה ממי-המאגר וצבעם ירקרק. הרטבתי את שפתי הסדוקות במים המעופשים, אך את צימאוני לא הרוויתי. נערה חולה ששכבה בקצהו השני של הבלוק ראתה שיש בידי נוזל כלשהו. בשארית כוחותיה זחלה עד משכבי והתחננה שאתן לה ללגום מן המים. הושטתי לה את הכלי עם המים הירקרקים. היא לגמה מן המים ברעבתנות, החזירה לי את הנותר והודתה בשפה רפה.
- הצלת את חיי- לחשה.
אחר כך ניסתה להתקדם לקצהו השני של הבלוק. עשתה מספר פסיעות, מעדה ונפלה ארצה. היא לא הגיעה למקומה. אנשי ה"שרות הסניטארי" השליכו אותה על ערימת הגופות המתות שבפתח הבלוק.
ליוויתי במבטי את הנערה בדרכה האחרונה והתחלתי להתלבט בבעיית הירושה שלי. היו עמי, על משכבי המעופש, שני תפוחי-אדמה. ידעתי שכל רגע עלול לבוא קצי. אנשי השרות ישליכו את גופתי על ערימת השלדים. ועד שבת אחותי, יורשתי החוקית, תחזור מהעבודה, תעבורנה עוד שעות רבות. ואז ייפול האוצר לידם.
ייגעתי את מוחי הקודח מה לעשות שתפוחי האדמה יגיעו לנפשות הקרובות לי ביותר. לבסוף החלטתי לבקש מאחת הנערות שקמה על רגליה מהטיפוס, שתמלא שליחות למעני; קראתי בשמה והיא נגשה אליי. הוצאתי את שני תפוחי האדמה וביקשתיה להעביר אחד מהם לגיסתי ששכבה חולה בבלוק שכן. מהשני, אמרתי לה, רשאית היא לקחת לעצמה חתיכה והנותר יהיה בשבילי. היא אמרה:
- חכי לי עד שאחזור, נאכל יחדיו את סעודתנו האחרונה.
היא מילאה לי את שליחותי, חזרה לבלוק, חילקה לשניים את התפוח הנותר ונתנה לי את חלקי. אכלתי את מחצית תפוח האדמה ושקעתי בתרדמה עמוקה.
כאשר פקחתי את עיניי הרגשתי שכוחותיי חזרו אלי. השלשול התמידי נפסק והרגשתי שאני מסוגלת להתיישב על משכבי. הנערה ישבה עדיין לידי.
- ההוטב לך? שאלה בתימהון, - את הסתובבת בשנתך מצד לצד וצעקת, חשבתי שאינך יכולה למות. פחדתי לזוז מכאן.
ברק נדלק בעיניה הנפחדות. היא ניגבה את הזיעה ממצחי, השקתה אותי משארית המים שבכלי וניחמה אותי, שהגרוע ביותר כבר מאחוריי. עכשיו אחלים מהטיפוס ואוכל שוב לצאת לעבודה.
מאז אותו יום לא משה הנערה מצדי. צרפנו אותה לשלישייה שלנו והיינו מתחלקות עמה בכל נגיסה. הנערה עברה את תלאות המחנה ונשארה בחיים, כיום היא מתגוררת בישראל.
(ברטה פרדרבר-זלץ, 1943 - 1945, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
