logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

אירנה לוסקי, מחנה קייזרוולד, מחנה טורון "צעדות המוות" , 1944 - 1945

התארגנה קבוצת נשים בראשותה של פלורה, שכללה את סולה, אדלה, דובקה,
הינדה תמרה ואנוכי. במרוצת הזמן נתווספו אלינו עוד כמה נשים. ביניהן
אחת שהגיעה למחנה הרה. לו נודע הדבר לגרמנים, היו הורגים אותה. זה היה
דבר מכאיב וסוד כמוס. כאשר היתה בחודש החמישי ניתחו אותה, הודות לקשרים
שהיו לרופאה שלנו עם המרפאה במחנה קייזרוולד, והוציאו ולד מת. כל היה
כרוך בסכנה איומה. כשלקחו אותה לקייזרוולד; לא האמנו שנראה אותה עוד. אבל החזירו אותה בריאה ושלימה.

היינו משוחחות ביננו על דברים שונים: היסטוריה, ספרות. פלורה ארגנה תאטרון בובות בלילות, ליד עששית בבית שימוש. בזן הפנוי תפרנו את הבובות, פלורה שרויה במצב רוח מרומם, והבטיחה לנו כי הכל יהיה בסדר וכי נצא לחופשי. כל בוקר, לפני המיפקד, היינו ניגשות לפלורה ושואלות אותה, "פלורה, תגידי מילה טובה", והיא היתה אומרת "חלבה"- מילה שהיא בשבילי סמל למשהו טוב עד היום. מילים אלו העניקו כוח להעביר יום נוסף במחנה. העידוד המוסרי שנתנה לנו, ורצונה שנצא מן המחנה לא פגועות מבחינה נפשית, היו לנו הצלה.
היינו גם מסורות זו לזו, זכרנו את יום-ההולדת של כל אחת והענקנו מתנות -
דברים כגון פרוסת-לחם או חתיכת סבון, שהיו יקרים לנו מאוד. אני קבלתי ממנהלת העבודה הלווטית שלי את הספר "אנה קרנינה", ובין המשמרות היינו קוראות בו. והנה באה לפתע אשת הס.ס שלנו ותפסה אותי עם הספר הזה. היא נתנה חלי סטירת לחי ורצתה לדעת דבר אחד, מי נתן לי את הספר. כיוון שידעתי שהיא אוהבת גברים, אמרתי לה שברצוני לספר את הכתוב בספר- היא הרי היתה עריצה פרמיטיבית. היא ענתה לי – נסי, ספרי. בתחילה עמדה מולי בתנוחה מתגרה, כשרגליה פשוקות. כאשר התחלתי לספר, שינתה בהדרגה את תנוחתה, לבסוף התיישבה על הכסא והקשיבה. איני זוכרת כמה זמן דיברתי, אך היא לא הפסיקה אותי והקשיבה עד הסוף. סיפרתי לה כמובן רק את החלקים המספרים על הרומן בין אנה וורנסקי. סיימתי, היא השאירה בידי את הספר, ולא שאלה עוד מי נתן לי אותו. גם להבא המשכתי לקבל ספרים. בלילה בשכבנו על הדרגשים אחרי יום עבודה מייגע, היתה בחורה בשם לאה, שהיה לה קול נהדר, שרה "אלי, אלי למה עזבתני" – ואנחנו היינו שוכבות בדממה ובוכות. כשהגיע הקיץ, היינו יושבות מעט בשמש בחצר, משתזפות וחולמות על חופש.

(אירנה לוסקי, 1944 - 1945, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|