logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

הלינה בירנבאום, מחנה מיידנק, מחנה אושויץ, , 1943 - 1944

חברותינו מהמכבסה קנאו בו על ה"חסדים" האלה של האופזיירין שלא השתדלתי עבורם; לא רק לי הציקו, אלא גם להלה, למרות שידעו שהיא חולה. את ההתנכרויות הרבות ביותר סבלנו מהניה; הסיתה והמרידה נגדנו את יתר הכובסות...במרירות ופחד התבוננתי באותו חוסר אדיבות מוזרה ובקנאה של הנשים שמפניהן אי אפשר היה לברוח!

למרות הכול עדיין נראיתי די טוב: רעבתי, אך לא רזיתי, לחיי היו אדומות כמו פעם. לצערי הרב, הלה רזתה ונחלשה מיום ליום. בפניה האפורים, המכווצים נהיו עיניה ענקיות, בולטות, בעלות מבט חודר ועצוב ללא גבול; רגליה וידיה יבשות, דקות כשל ילד. שיניה החלו להתנדנד, החניכיים דיממו. במאבק על אותם חיים דועכים הייתי מצוידת רק באהבה גדולה להלה. לדאבוני, בתנאי אושוויץ כל רגש לא יכול היה להציל אדם ממוות איטי ברעב. במכבסה לעיתים קרובות הסתרתי את הלה באיזו פינה, מכסה אותה בלבנים, כדי שתתחמם קצת- כל הזמן היה לה קר- כדי שתנמנם לפחות, ובעצמי שמרתי, שלא יבחינו בחסרונה, כדי להזהירה בזמן, במידה שהגיעה האופזיירין או הקאפו. לא פעם נתתי לה את חתיכת הלחם שלי, או את תוספות הלחם, שחילקו לנו בקמצנות; פלח נקניק דקיק, חתיכונת גבינה, .כפית ריבה; בכל פעם נאלצתי לשכנעה, שאיני סובלת את טעם האוכל של המחנה...

אני עוד האמנתי שהלה תחלים, אך היא ידעה שאותם הקרבנות הזעירים, היחידים שיכולתי להקריב למענה, לא יועילו עוד במאום…

(הלינה בירנבאום, 1943 - 1944, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|