הילדה הופרט, מחנה ברגן-בלזן , 1944 - 1945
העובדה שבעלות הברית סרבו להחליף אותנו באזרחים הגרמנים שבידיהם (הכוונה לנשים וילדים גרמניים שנותרו עם פרוץ המלחמה בארץ ישראל) הודגשה עתה לעיתים תכופות יותר. הגרמנים החלו לזלזל בנו, לנהוג בנו כבמעמסה. האוכל נעשה גרוע יותר. המנות הוקטנו שוב ושוב. מדי שבועות אחדים הועברנו מן הצריפים שלנו למבנים רעועים וטחובים יותר. ההעברות נעשו תמיד ללא הודעה מוקדמת. בהפתעה. הן עוררו בנו חרדות עמוקות.
רבים מן המבוגרים והילדים שבקבוצה שלו חלו. תומי חלה בחצבת, באבעבועות רוח, בשפעות ובדלקות אזניים. תרופות לא ניתנו לנו. גם אני חליתי, אך השתדלתי להחזיק מעמד. ידעתי שבני זקוק לי.
(הילדה הופרט, 1944 - 1945, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
