logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

הילדה הופרט, מחנה ברגן-בלזן , 1944 - 1945

תשע בערב. רוב האנשים בצריפנו נמו את שנתם. אני לא עצמתי עין
התבוננתי בתומי ששכב לצידי וראיתי אותו בעיני-רוחי משחק עם רותי. צעקה
מחרידה הקפיצה אותי מן המיטה. גם שאר האנשים התעוררו משנתם. מישהו
פקד : "לוס ! לוס !", תחילה חשבנו שצורחים בצריף שלנו. אחר-כך התברר לנו
שהצעקות והפקודות בוקעות מן הצריף השכן, שאליו הובאו האנשים החדשים.

השתקנו את ילדינו המבוהלים ושכבנו בנשימה עצורה, מצמצמים את עצמנו
על מיטות-הקרשים הצרות. פוקחים אוזניים ובוהים אל החשיכה. קולות של מכות
עמומות, הצלפות שוט וזעקות הגיעו לאוזנינו. המוכים צעקו : "רבונו של עולם
עזור לנו. שמע קולנו".

דלת הצריף שלנו נקרעה פתאום לרווחה וצללית של אדם ניצבה בפתח.
האיש ביקש מים בקול צרוד. מישהו הגיש לו ספל מים. האיש נטל אותו בידיים
רועדות, מגואלות בדם. "הם באו. היכו עד מוות. היכו עד מוות . . ." - חזר
כמתוך קדחת. "אני ברחתי. עברתי את הגדר. אני יכול להישאר אצלכם. נכון?'
איש לא השיב. ידענו שאם יימצא הבורח בצריף שלנו יירו הגרמנים בכולנו.
"אתחבא מתחת למיטה. הם לא ימצאו אותי. תנו לי רק מים. ולחם. פרוסה.
חצי פרוסה תספיק". "יש לנו כאן ילדים רבים". - נשמע בחושך קולה של אחת
האמהות. "ילדים?" "אם ימצאו אותך הם יהרגו את הילדים" - הידהד קול
של אשה מפינה אחרת. "אז אי אפשר ?" "לא" - אמר אחד הגברים, כשהוא
מתאמץ שלא לפרוץ בבכי. הבאנו לאיש לחם ומים. מישהו הושיט לו סיגריה.
גפרור נדלק. ראינו את הפנים המיוסרות. האיש שאב את העשן והשתעל. "תודה"
- אמר ויצא בצעד כושל מן הצריף.

(הילדה הופרט, 1944 - 1945, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|