logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

הילדה הופרט, מחנה ברגן-בלזן , 1944 - 1945

פברואר 1945. קור עז שרר בחוץ. והנה, ניתנה לנו הוראה ללכת ולהתקלח.
גררנו את רגלינו בשלג עד למקלחת. שם הפקרנו את גופינו למים הקרים
המקפיאים. בשעה שהתקלחנו חוטאו הבגדים שלנו. כשחזרתי לקבל את בגדי
נתברר, שנעלם המעיל הכחול החם שלי, ששימש לנו גם כשמיכה. יאוש תקף
אותי. את האפודה שלי מכרתי כבר מזמן תמורת לחם. הודעתי על האבידה לאחראי
על המקלחת. הוא אמר לי שיחפש את המעיל, אך מהבעת-פניו הבנתי שלא יטרח
הרבה.
כאשר ראה אותי תומי בשמלה הקלה הציע לי את מעילו המשובץ. סירבתי.
"לי יש אפודה" - אמר. "המעיל שלך קטן עלי" - שכנעתי אותו. "הודיעי על
אבידה למפקד המשמר" - יעץ לי בני. שמעתי לעצתו. תומי ניגש אף הוא
לסמל הגרמני ואמר בגרמנית צחה : "אדוני הסמל, זה המעיל היחיד שיש לאמא".
"חזור לשורה. אבדוק את העניין". למחרת קיבל האחראי על הצריף שלנו פקודה
לבוא ולהתייצב איתי במשרד המחנה. הדרך למשרד עברה, סמוך למחננו הישן, לתאי-ממוות. בחצר, ליד הצריף, היו מוטלות גוויות בחמש שורות. קורבנות
ליל-המהלומות האחרון. רבים מן הנרצחים נראו כשלדים שעור דק קרם עליהם.
ליד הגוויות נערך מסדר של הנשארים בחיים. הם עמדו בקושי, נשענים איש על
רעהו. מתבוננים בחבריהם המוטלים לרגליהם.

(הילדה הופרט, 1944 - 1945, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|