logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

פלורה קווינטר-מרדר, מחנה מיידנק,מחנה עבודה סקרז'יסקו-קמיננה, צ'נסטוכוב

סבלתי מקור, אבל יותר מכל סבלתי מרעב. אנשים מבוגרים ידעו להסתדר.
יצרו קשר עם פולנים וסחרו איתם. מאחר והייתי בין הילדות הצעירות ביותר
במחנה, בלי אדם מבוגר שידאג לי, חייתי רק על מנת המזון שקיבלתי. וזו היתה
מנת רעב. נהגתי להחליף את מנת הלחם שלי (שמינית הכיכר) במרק. המרק
מילא את בטני לשעה ואחרי כן שוב הייתי רעבה. הרגשת הרעב היא הרגשה
איומה. הבטן והלב מתכווצים עד כדי כאב.
חלומי היה שיבוא יום ואשב ליד שולחן ואפרוס לחם כמה שארצה. בצריף
שלי לא ידעו על סבלי. לא רציתי שירחמו עליי, כשממילא אינם רוצים לעזור
לי לאיש לא היה איכפת ממני. ברגעים קשים כאלה הייתי בורחת אל המפלט
היחיד שהיה לי - הדימיון. שם אני רואה תמונות נפלאות : המלחמה הגיעה ;
לקצה ואני מוצאת את אימי ואת האחים שלי, והם כל כך אוהבים אותי, מפנקים
ודואגים, ואינני בודדה עוד. בצריף שלי לא אהבו אותי. הייתי גאה מדי ולא
התרפסתי. היתה שם ילדה אחת שבעד פרוסת לחם היתה משרתת את הנשים
המבוגרות. אני לא! שנאתי אותן, את הנשים האלה שהיו להן ילדים והן לא
ידעו איפה הם. אולי גם הם, כמוני, זקוקים לעזרה?...

אחרי זמן מה נודע לנו, שלא רחוק מאיתנו, במפעל, ישנה מחלקה ששם
עובדים רק פולנים. הם לא אוכלים את המרק המגעיל. אנחנו הילדים, היינו יוצאים
בהפסקת הצהריים עם קופסה גדולה ואוספים לתוכה את המרק. חגיגה גדולה
הייתי עושה בימים בהם חילקו מרק מתוק, שאנשים מבוגרים לא אהבו. לחיכי
היה ערב כטעם גן-עדן. תמיד הייתי לקקנית ואהבתי דברי מתיקה.

אסור היה שגרמנים יראו אותנו. מכיוון שאני קצרת-רואי ולא היו לי
משקפיים, תמיד היתה סכנה שאתפס. היה פולני אחד, שבנוסף למרק נתן לי גם
פרוסת לחם. הוא היה אדם טוב, יותר טוב מהנשים בצריף. לעתים היה מביא לי
כריך ובתוכו עגבנייה.

(פלורה קווינטר-מרדר, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|