logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

פלורה קווינטר-מרדר, מחנה מיידנק,מחנה עבודה סקרז'יסקו-קמיננה, צ'נסטוכוב

אחרי משמרת לילה של שתים-עשרה שעות הלכנו, הבנות הצעירות ביותר
(אשר לא היה להן מקור הכנסה אחר), לעבודה במטבח בקילוף תפוחי-אדמה.
בעד העבודה קיבלנו ארוחה. לא רק בגלל הארוחה עבדנו. משכה אותנו בעיקר
האפשרות לסחוב תפוחי-אדמה. אחרי כן, בצריף, בישלנו אותם בקליפות. היה
להם טעם נפלא. כדי להרגיש את הטעם הטוב הזה בתפוח-האדמה, צריך לרעוב
שנה וחצי. אינני ממליצה...

כרגיל, אין טוב בלי רע. אחרי שעות מעטות של שינה חזרתי לעבודת לילה
של שתים-עשרה שעות. כמובן שבשעות הקטנות של הלילה נלחמתי עם שר
השינה. העיניים נעצמו מאליהן. עבדתי ליד מכונה גדולה ושחורה אשר ייצרה
כדורים לרובים. תפקידי היה לשמור שלא תיווצר פסולת. במקרה שהופיעה
פסולת, היה עליי לעצור את המכונה ולתקן אותה, או לקרוא לאיש הממונה
על התיקונים. לילה אחד נרדמתי בעמידה, מבלי שהרגשתי בכך. כשפקחתי את
עיניי חשך עולמי. לפניי עמד המנהל הגרמני והסתכל בי. האנשים אשר עבדו
סביבי רעדו מפחד, חרדים למה שצפוי לי, במקרים דומים נהגו לקחת את
האשם לחדר המיועד לכך, ושם היה מקבל 50- 25 מלקות בשוט. אחרי מלקות
כאלה לא נשאר עוד עור על הישבן . . . הגרמני חייך אליי והלך לו, מבלי לומר
דבר, 'האנשים סביבי נשארו עם פה פעור. לא הבינו מה קרה, איך זה ייתכן?
הרי ייצרתי ארגז מלא פסולת... הפרשה לא נגמרה בזה. מאז האירוע קרה משהו שלא יאומן : הגרמני, מנהל משמרת, אשר היה ידוע בעונשים שהיה מטיל על אשמים, היה מביא לי מדי
פעם כריך עם גבינה - מאכל שלא טעמתי מזה שנה וחצי. כנראה שהיה בי
משהו שריכך אפילו את ליבו של גרמני - חיית-האדם.

כשנפצעתי, הציל אותי גרמני אשר הרג את כל מי שנפל לידיו וכעת -
גרמני, שבעד אותה עבירה היה מלקה כל אדם אחר, הביא לי כריך עם גבינה...

אחרי מספר חודשים עמדו לשלוח עובדים לגרמניה. בחרו כאלה שלא עבדו
היטב, או שלא נראו טוב. לנסוע לגרמניה בזמן שהמלחמה מתקרבת לקיצה -
את זאת איש לא רצה. ידענו שהמחנות בגרמניה דומים למאידאנק. לכן, אלה
שנבחרו חיפשו ילדות טיפשות, אשר בעד תשלום תהיינה מוכנות לנסוע
במקומן. אני ועוד ילדה אחת רצינו לנסוע. מדוע? רציתי לנסוע מפני שקיוויתי
למצוא את מישהו מקרוביי, אולי את אמא, או את אחי, או בני-דודים, מישהו
כדי לא להיות עוד בודדה. וייתכן שבאמת היינו טיפשות שלא מבינות דבר, ורק
חושבות על אמא, אבא ואחים.

ושוב פעם שיחק לי מזלי יותר משכלי. כשירדנו במדרגות צל מנת להצטרף
לאלה שנוסעים, עצר אותנו שוטר יהודי ושאל מדוע אנו הולכות לשם. סיפרנו
לו, והוא, בכעס, גירש אותנו חזרה וכמעט היכה אותנו. (39)

(פלורה קווינטר-מרדר, מתוך "האשה בשואה", אסף וערך: יהושע אייבשיץ)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|