logo האשה בשואה
 
     
 
ביבליוגרפיה תמונות ספרים יצירה יחידות לימוד שארית הפליטה במחנה בגטו
 
     
   
     
 

פרל ביניש, פלאשוב

הימים הנוראים קרבו והלכו, ועמם גברה החרדה בלבנו.
ידענו כי הנאצים בוחרים תמיד בחגי ישראל לביצוע
מזימותיהם הגרועות ביותר. במיוחד חרדנו לגורל הגברים
המבוגרים יותר. במחנה נמצאו רבנים דגולים רבים; חלקם
עבדו בחטיבות העבודה השונות - ה"ארבייטס-גמיינשפטיין",
ואחרים - מהם נחסכה העבודה הקשה - הועסקו בספרייה במיון ספרים וכתבי
יד חשובים. התברר לנו כי הגרמנים התעניינו לא רק ביהודים עצמם, אלא
אף בספרי קודש עתיקים, בהכירם את ערכם הרב.
היהודים שומרי התורה והמצוות שבפלאשוב, חייבים היו להתמודד -
בנוסף לקשיים ולזוועות הרגילים עמם התמודדו כל האסירים - במטלות
נוספות. קיום המצוות, הקפדה על מזון כשר והנחת תפילין בכל יום - היו
כרוכים במסירות נפש עצומה. גהט, שונא היהודים, שמר את ארסו הקטלני
ביותר עבור שומרי המצוות מביניהם. אבוי לו ליהודי שנלכד על ידו בעת
שקיים מצווה!
יוהן ווילי היו סגניו של גהט, אך בשנאתם ליהודים לא נפלו ממנו
במאום. באחת הפעמים, בעודו מציץ בעד חלון מפעל לייצור נייר שבמחנה,
הבחין יוהן ביהודי המניח תפילין. הוא פרץ כרוח סערה אל הצריף, משתולל
מזעם, ואחז באומלל כמות שהוא. הוא בעט והכה בקרבנו, תוך שהוא גוררו
ברצועות התפילין אל גבעת הויאר. היהודי המשיך להתפלל בקול רם וצלול,
מתעלם מן המתרחש, מאושר על שהוא עומד להתייצב בפני קונו עטור
בלבוש מלכות, בו מתעטר הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו - התפילין
הקדושות. הוא הספיק לקרוא "שמע ישראל" בעומדו על שפת הבור, טרם
נשמע קול היריה אשר שיחררה אותו מכבלי העולם בו שורר רשע מוחלט -
אל עולם הצדק העליון.
אך העינויים האכזריים אותם ספגו עבור קיום המצוה הקטנה ביותר, לא
הניאו את היהודים מקיום צווי התורה בכל עת ובכל מקום שהדבר עלה
בידם. לדוגמא, מנייני התפלה בראש השנה אורגנו והתקיימו בצריפים רבים
במחנה הגברים, בשעות המאוחרות של הלילה ומוקדם בבוקר, כאשר ה"בלוק-אלטסטר" משתף עמם פעולה. בשתי סדנאות התקיימו מניינים,
ובצריפו של ה"בלוק-אלטסטר" פוך, סייע פנר בעצמו להשיג שופר. בעוד
הקהל מתפלל, עמד אחד הגברים על המשמר מחוץ לצריף, כדי להזהיר את
המתפללים מפני פולשים בלתי רצויים.
כך הקשבנו לתפילות הנרגשות בראש השנה במחנה פלאשוב, תחת אפם
של גהט, יוהן, ושאר אנשי צוותו פראי האדם. זעקנו והתייפחנו יחד עם
ה"בעל-תפילה", החזן, שהנחה את התפילה. סלח לנו, התחננו בפני ה'.
הצילנו. גאל את עמך המתייסר, שותת הדם. קול השופר נשמע בבירור,
בתוך הגהנום עלי אדמות בו היינו שרויים. התפללנו כי יפזר את כוחות
הרשע ויבלבל את השטן.
אך השטן לא התבלבל. כבר למחרת, נגררו מאתיים גברים מן הצריפים
והוצאו להורג על שפת הבור.
עשרת ימי תשובה הפכו לתקופת אבל עבורנו, בעוד רצח המוני זה
מעיק עלינו. אולם, עם התקרב יום כיפור, התחלף מצב רוחנו. האוויר היה
רווי בתפילה ורגשי נוחם, התייפחויות ותחנונים לסליחה ומחילה. למרות
האסון שהתרחש בראש השנה, התקיימו מנייני תפילה ביום כיפור במספר
צריפים.
במפעל לייצור מברשות, ניגן הזאלישיצער רב את "כל נדרי", קולו חזק
ובלתי מתפשר, מלותיו רוויות משמעות, ללא כל צורך בפירושים. בתחילה,
היו מלות התפילה כאב וצער, ביטוי לחיינו האומללים. אחר כך, הפכו
לתחינה בפני רבונו-של-עולם כי ירחם על עמו המתפתל ביסורים. לבסוף,
עם תום תפילת "כל נדרי", הרעים בקולו, מכריז באמונה ותקווה: "אור
זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה."
לבבות כל הנוכחים רטטו מיראה. אף קירות הצריף ודרגשי העץ רעדו
מרוב התרגשות, מצטרפים אל המתפללים בתפילה ובתקווה.
למחרת, לאחר לילה שקט, חרדנו שמא תבחר החיה את היום הזה,
המקודש מכל ימות השנה, כשעה המתאימה לציד יהודים. רבים מאתנו יצאו
לעבודה עם תום המיסדר, מתוך מחשבה כי מקומות העבודה בטוחים יותר
מן המחנה.
אולם, למרות הסכנה הכרוכה בכך, התקיימו תפילות במספר צריפים.
בחור כבן שמונה-עשרה הצליח להשיג ספר-תורה קטן, ובהסתירו אותו תחת
מעילו עבר מצריף לצריף כדי לזכות את חבריו למחנה בקריאת התורה ביום
הקדוש. אותו בחור היה אדם מיוחד במינו, צייר מוכשר ברמה מקצועית.
יוהן חיבב אותו ביותר, ואף פקד עליו לצייר את דיוקנו. בזכות עבודתו
למען יוהן רכש זכויות יתר מסויימות - אך הן לא עמדו לו באותו יום. בשעות אחר הצהריים המאוחרות נלכד כשאוצרו היקר בידו. הוא צורף
לקבוצה של חמישים אומללים, שנבחרו בידי חיילי הס.ס. ונגררו מתוך
הצריף למטרת שעשועי ירי.
הבחנו בהם כשהם צועדים דרך המחנה לעבר גבעת הויאר, שם המתין
להם בור חדש שזה עתה נכרה. הזאלישיצער רב, רבי שם קלינגברג, צעד
בראש הקבוצה האומללה. הוא היה עטוף עדיין בטליתו, והמשיך להתפלל
ללא כל מורא, כשהוא מבטא בבהירות את מלות התפילה, עד הגיעו לגבעה.
גם שם, לא חדל מתפילתו. שליחם הנאמן של בני עמו המיוסרים, המשיך,
גם בעומדו על פתחו של בית-דין של מעלה, לטעון בעבורם. "אנא, רבון כל
העולמים," התחנן, "קחני כקרבן אחרון לכפר על עוונות בני עמי." ואז,
השמיע את מלות תפילת נעילה: "היום יפנה, השמש יבוא ויפנה, נבואה
שעריך ... אנא ... שא נא, סלח נא, מחל נא ... רחם נא ... פתח לנו שער
כי פנה יום..." ואנו נישאר, חלילה, בחשכת לילה.
הלילה ירד על המחנה. הבור פרש את ורועותיו, מקדם בחיבוק את בניו
האהובים של ה'. יריה אחר יריה פילחה את האוויר. אור שלא מעלמא הדין
ריחף מעל לבור - אור זרוע לצדיק…

(פרל ביניש, מתוך "הרוח שגברה על הדרקון", בניש פרל)
 
 
 
 
במשפחה
 
הצלה ומסתור
 
נתינה וסעד
 
קיום מצוות
 
 
 
 
|