התישבות
בטחון
אמנות
home

סיפורו של אליהו ובר

תקופת השואה
אליהו ובר, בן לדוד ובלומה, נולד ב-1928 בבאנילה שבבוקובינה, רומניה. בן שלוש עשרה היה כשפרצה מלחמת העולם השנייה. הוא הוגלה עם הוריו, אחיו ואחותו ורוב יהודי בוקובינה לטרנסניסטריה שבאוקראינה בדרך רבת יסורים. אליהו סיכן עצמו ביציאתו מהמחנה כדי להביא בדרכים שונות מזון להוריו ולקרוביו. משנספו הוריו במחנה, ברח משם ומצא מחסה (בעזרת אחיו) אצל משפחה אוקראינית, שם היה רועה צאן, ושם למד לעבוד את האדמה ולהתקשר אליה. מילדותו שאף לעלות לארץ ישראל בעקבות אחיו ואחיותיו ולהיות עובד אדמה כמותם. התקווה לעלות אליה נתנה לו כח לשאת את הסבל והייסורים.
העליה לארץ
בשנת 1944 עלה ארצה עם "עליית-הנוער" באוניות יתומי המחנות בשיירה הראשונה של יתומי טרנסדניסטריה בעזרת הצלב האדום. למד שנתיים במקווה-ישראל בחברת הנוער העולה הדתי, התמחה ביחוד בעצי-פרי, התאמן ב"הגנה" מתוך התלהבות ומסירות והגיע לדרגת מ"כ, הצטיין בעבודה ובלימודים ונתחבב על מוריו וחבריו. אחר-כך היה מאמן ומדריך ומזכיר חבורת נוער עולה במושב שדה-יעקב, בארגון "בשרשרת" בעמק חפר ובאחרונה בקבוצת תקומה של "הפועל המזרחי" בנגב. התלהב מהמפעל החלוצי הגדול של ההתיישבות בנגב, כמרחב לקליטת המוני עולים, כי לדבריו "לא תיתכן מדינה יהודית בלי הנגב". לא הסתייג משום תפקיד שהוטל עליו. ברצון, בכושר ובמסירות מילא אותו. ידו הייתה בכל. אמן, סנדלר, נגר, משורר. כשנשאל- "ובר, האם לא עייפת?" "תנו לי רק עבודה ואינני עייף- להתבטל זו העבודה המעייפת ביותר" כך היה אומר. תמיד היה במצב רוח מרומם. גם בזמנים הקשים ביותר.
מלחמת השיחרור
משפרצה מלחמת-השחרור התייצב להגנת שכונת גרין בחולון. באחת מפלוגות התגבורת הראשונות של חי"ש נשלח מתל-אביב לירושלים. צורף לגדוד "מוריה". השתתף בהגנת שכונת מקור-חיים ותלפיות ובקרבות קטמון. מילא כל פקודה בכושר ובמסירות, היה לעזר למפקדו, המשיך לאמן ולהדריך במקומות המסוכנים והשתדל להשרות גם על חבריו תקוה רבה בשירים וברשימות שחיבר וקרא לפניהם. אמיץ לב היה, ולא נרתע מפני המוות האכזרי. הוא הצטרף ללוחמי "הראל-פלמ"ח" ונשלח עם פלוגתו למבצע פריצת הדרך והמצור על ירושלים ליד שער-הגיא. יומיים נלחם באומץ, בגבורה, בהתגוננות ובהתקפות ובשעת הטלת רימון-יד מקרוב לעמדת האויב נפגע מכדור בראשו ונפל ביום ד' באייר תש"ח, שעות ספורות לפני הכרזת המדינה. נקבר בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

בָּאבּ אֶל וָואד\חיים גורי
פֹּה אֲנִי עוֹבֵר. נִצָּב לְיַד הָאֶבֶן,
כְּבִישׁ אַסְפָלְט שָׁחֹר, סְלָעִים וּרְכָסִים.
עֶרֶב אַט יוֹרֵד, רוּחַ יָם נוֹשֶׁבֶת
אוֹר כּוֹכָב רִאשׁוֹן מֵעֵבֶר בֵּית-מַחְסִיר.
בָּאבּ אֶל וָואד,
לָנֶצַח זְכֹר נָא אֶת שְׁמוֹתֵינוּ.
שַׁיָּרוֹת פָּרְצוּ בַּדֶּרֶךְ אֶל הָעִיר.
בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ מוּטָלִים מֵתֵינוּ.
שֶׁלֶד הַבַּרְזֶל שׁוֹתֵק, כְּמוֹ רֵעִי.
פֹּה רָתְחוּ בַּשֶּׁמֶשׁ זֶפֶת וְעוֹפֶרֶת,
פֹּה עָבְרוּ לֵילוֹת בְּאֵשׁ וְסַכִּינִים.
פֹּה שׁוֹכְנִים בְּיַחַד עֶצֶב וְתִפְאֶרֶת,
מְשֻׁרְיָן חָרוּךְ וְשֵׁם שֶׁל אַלְמוֹנִים.
בָּאבּ אֶל וָואד...
וַאֲנִי הוֹלֵךְ, עוֹבֵר כָּאן חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
וַאֲנִי זוֹכֵר אוֹתָם אֶחָד אֶחָד.
כָּאן לָחַמְנוּ יַחַד עַל צוּקִים וָטֶרֶשׁ
כָּאן הָיִינוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה אַחַת.
בָּאבּ אֶל וָואד...
יוֹם אָבִיב יָבוֹא וְרַקָּפוֹת תִּפְרַחְנָה,
אֹדֶם כַּלָּנִית בָּהַר וּבַמּוֹרָד.
זֶה אֲשֶׁר יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְנוּ
אַל יִשְׁכַּח אוֹתָנוּ, אוֹתָנוּ בָּאבּ אֶל וָואד.

תמונות מיום העיון
1
2
3