התישבות
בטחון
אמנות
home
פרק ראשון
הנצחה וזיכרון השואה

יהודה בקון

נולד בצ'כוסלובקיה בשנת תרפ"ט (1929) בבית מסורתי-דתי. בספטמבר 1942, בהיותו בן 13, גורש לגטו טרזין.בטרזין למד אצל האמנים הכלואים ליאו הס, אוטו אונגר וקרל פליישמן. בכסלו 1943 נשלח לאושוויץ, שם תיעד את הזוועות והסבל שעבר.את ציוריו צייר על נייר עטיפה, ואת היצירות החביא במקומות מסתור. חלקן הושמדו בידיו מחשש שתתגלינה. עם השחרור שב לצ'כוסלובקיה, ובשנת תש;ו עלה לארץ.
בקון למד אמנות בפראג, בבית הספר לאמנות ;בצלאל; בירושלים, בלונדון, בפריז ובניו יורק. בקון השתלב באומנות בארץ ושנים רבות לימד ציור ב;בצלאל;. ביצירותיו ניתן לראות תיעוד רֵאליסטי של ההתרחשות בתקופת השואה, וכמו כן חתירה לציורים המביעים באופן סמלי את נושא השואה.

האדם שהחזיר לי את אמונתי בחיים, 1945

טכניקה: צבע-מים, גואש, פחם על נייר.
משמעות היצירה
היצירה מחולקת לשלושה חלקים. במרכז הציור ישנו שביל, כשבמרכזו דמות בגווני צהוב בהיר מושכת אחריה דמות בכחול לכיוון עץ הדקל ודמות שרועה על הקרקע ללא רוח חיים כשדם זב מראשה. משני צדי השביל גדרות תיל וארובות בגוונים כהים. בחלק התחתון של הציור כתוב בצ'כית "החזירו לי את האמונה". באופק נראים מבני תעשייה עם עשן אדום המסמל דם – בית חרושת למוות. השואה היא הרקע הקודר, החשוך. השביל מסמל את היציאה מחושך לאור בצבעוניות עזה ובהירה. על השביל האלכסוני יש דמות כתומה המסמלת חיות ותסיסה, לעומת הדמות הנטויה כלפי מעלה. הדמות הכחולה נראית כפופה וחסרת אונים. בקצה השביל יש עץ תמר, ונראה שזה סמל לארץ ישראל. הארץ נראית כסמל לתקווה, אור והתחדשות. ביצירה זו ניתן לראות את האפשרות לצאת מהסבל הנורא אל חיים אחרים, אך יש בה ביטוי לכוחות הרבים המצריכים את החזרת האמונה ו"עלייה" פיזית, נפשית ורוחנית מעמק הבכא..