התישבות
בטחון
אמנות
home
קורות חיים
קורות חיים

בתום המלחמה, כשהן רק בנות 14 וחצי, נסחפו האחיות בזרם של שיירות הפליטים לעבר הונגריה, ארץ הולדתן. מהר מאד החליטו להצטרף להכשרת "בני עקיבא" שפעלה בכפר צרד בצפון הונגריה. בהכשרה הן למדו חקלאות, שימוש בנשק, קפיצות וזחילות. יום אחד הן התגנבו בהליכה לילית דרך הגבול האוסטרי לווינה ומשם נסעו לצרפת, והגיעו ל'מחנה העקורים' במרסיי. משם הן הגיעו ארצה באניית המעפילים "פרובידנס".

כשהגיעו לארץ, לאחר תקופה קצרה בה שהו בבית דודן בתל אביב, ובהכשרה בפתח תקווה, הן עברו עם חברי הגרעין שלהם, "צרד" כמה ניסיונות התיישבות, בבארות יצחק ובקיבוץ יבנה.
בכ"א בחשוון תש"י (1949) הן זכו לעלות להתיישבות על אדמת סוכרר, בחולות, לא הרחק מהים. לשני הגרעינים, 'צרד' ו'גאולה', הצטרפו גם חיילים שהשתחררו מהצבא לאחר מלחמת השחרור. למושב הצעיר הם קראו בתחילה ניר וגל, בהמשך שונה השם לניר גלים.
חדוה עבדה במטבח ובמחסן הבגדים, לאה אחותה עבדה בגן הילדים.

חדוה נישאה בניר גלים לזאב, ניצול מחנה בוכנוולד מחברי גרעין 'גאולה'. בתחילה הם גרו באוהל בתנאים קשים, לאחר זמן עברו לצריף שסויד בלבן לרגל נישואיהם, כשארגז תפוחים מכוסה בווילון משמש כארון. "כל קרש שמצאנו ועשינו ממנו ספסל - גרם לנו אושר." במושב נולדו להם 4 ילדים.
לאה ז"ל נישאה ליעקב (אותו פגשה כבר בצרפת), היא עזבה את ניר וגל והתגוררה איתו במושב תפרח בנגב. הריחוק של לאה ז"ל מחדוה אחותהּ התאומה היה קשה לה ביותר, לכן היא חזרה לניר וגל יחד עם בעלה הטרי, שם נולדו חמשת ילדיהּ, שלוש בנות ושני בנים. לאה ז"ל נפטרה בערב יום הכיפורים תשס"ב.

לאה וחדוה נהגו תמיד לומר: "הקב"ה נתן לנו את הכוח להישאר בחיים" ואכן הוא גם נתן להם את הכוחות לגדל דור ירא שמיים המקיים מצוות בגאווה וממשיך את מורשתן.

 

תמונות מיום העיון

1
2
3
4
5
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
אחרי השואה