התישבות
בטחון
אמנות
home
קורות חיים

בגיא צלמות
עוד טרם כבשו הנאצים את גרמניה, פתח הרבי את ביתו לפליטים יהודים שהגיעו מליטא ומפולין, למרות הסכנה האישית שדבר זה הסב לו. בשלב זה יכול היה הרבי לעזוב ולהציל את עצמו אך החליט להישאר עם בני עדתו.
בשלהי ימי החורף שנת תש"ד [מרץ 1944] פרצו הנאצים להונגריה ובקצב רצחני הוציאו גזירות, כלאו את יהודי הפריפריה בגטאות והחלו בגירושים המוניים אל הכבשנים באושוויץ, שם נספו אשתו ואחד עשר ילדיו. בסלקציה שנערכה ע"י מנגלה הרבי נמצא כמי שמסוגל לעבודה ולכן ניצל מהמוות.
בשיא היגון והצרות לא חדל הרבי מללמוד, להתפלל ולקיים מצוות שבין אדם לחברו. סיפר אחד משרידי הגטו כי עמד בעקשנות נוראה גם בתנאי רעב קשים ביותר ורפיון הגוף לא לאכול טריפה, להניח תפילין בכל יום (אותם החביא בסיכון רב), לארגן תפילה בציבור, לא לאפשר לקלגסים הנאצים לגלח את זקנו בתער על אף המכות הנמרצות שהפליאו בו והוא שותת דם, להימנע בתחבולות שונות ומשונות מחילול שבת. יחד עם זאת, לא הניח לאחר לעשות את מכסת העבודה המוטלת עליו.

בעיצומם של ייסורי השאול היה ממלמל: "צדיק הוא השם כי פיהו מריתי", או שהיה אומר: "תהא מתתי כפרתי" או "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקים בשמחה...".
כשנשאל כיצד הצליח להתגבר על ייסורי האיוב הללו, הסביר:
"איבדתי את כל משפחתי, איבדתי את הכל – אבל את הקב"ה לא איבדתי"
מאשוויץ התגלגל הרבי בייסורים נוראים לוורשה ובמצעד המוות למחנה דאכאו, שם נדר את נדרו שאם יצילו הקב"ה יקדיש את חייו לעזרה ליהודים.

 

בתערוכה