תחקיר החודש

ממדף הספרים
"אל תשלח ידך אל הנער"
הרב ישראל מאיר לאו
תל אביב תשס"ה (2005)

בין שם לכאן מִטלטל הקורא את סיפורו של הרב ישראל מאיר לאו. במהלכו עולות סיטואציות שונות המתקשרות אסוציאטיבית לימים ההם, עבר והווה שזורים זה בזה.
בפתח דבריו תיאור "בית אבא", הרב משה חיים לאו, רבה של פיוטרקוב והמשפחה.
למן הרגע שבו מוטל הילד הרך לסערת המלחמה הוא עובר חוויות קשות, אשר לא ימחו מזיכרונו. פרידות, אבדן, השפלה והתעללויות, סבל בל יתואר.
הגטו בפיוטרקוב, רחבת השילוחים, גירוש לצ'נסטוחובה וחיי האסיר הצעיר ביותר במחנה בוכנוולד בזהות פולנית, הם תחנות בדרך הייסורים שעובר המחבר.

פעמים רבות רואה הוא את המוות אל מול עיניו, אך המלאך אינו שולח את ידו והוא שורד. את דרכו הרצופה בנסים הוא עושה בלווית האח נפתלי המתגלה במלוא שיעור קומתו, כשהוא דבק באמונה ובמסירות נפש בצוואת האב אשר הטיל עליו את השליחות לשמור על צעיר הבנים כדי להמשיך את השושלת המשפחתית של שלושים ושמונה דורות של רבנות.

בארץ פותח המחבר פרק חדש בחייו, ולמרות היותו יתום פיזית חש הוא שיש לו אבות רוחניים דגולים, ביניהם רבנים שדאגו לשיקום שארית הפליטה וכן שסללו את דרכו.
בחלק האחרון המחבר מעלה ציוני דרך היסטוריים בחייו השלובים בקורותיה של מדינת ישראל.
הרב פועל רבות למען החדרת תודעת השואה וזכרונה.

"ילד בן שמונה אינו יכול לשכוח את בוכנוואלד, הוא רואה את המראות ושומע את הקולות".
"אני זוכר הכל, ואם אני יכול גם להזכיר והיה זה שכרי".


הדפסה