תחקיר החודש

ממדף הספרים
אני לא סטשק
שמחה מאיר
ירושלים - תשמ"ט

ספרו של שמחה מאיר מגולל בפנינו פרק מרכזי בחייו, שתחילתו ביהדות פולין המעטירה, בבית יהודי שורשי, ואחריתו בארץ ישראל.
שמחה, בן להורים אשר לא חסכו עמל ויגע כדי להקנות לצאצאיהם תורה ודעת, היה בן ישיבה ששקד על תלמודו כשהוטל לתוך מערבולת המלחמה. שמחה יצא מבית אביו בזהות שאולה; כך ניסה לחלץ את עצמו ולסייע גם לאחותו ולבני משפחה נוספים.
את יום הדין עשה בן הישיבה בשירות הוורמאכט בבסיס של חיל האוויר הגרמני בוורשה. לאחר המרד נמלט המחבר – כשהסכנה מרחפת מעל ראשו – לסלובקיה ומשם להונגריה, ובה נטל חלק בפעולות מחתרתיות של תנועות הנוער ובארגון הבריחה. תחנתו הבאה הייתה רומניה, שם היה בעת השחרור.

זיכרונותיו והגיגיו של המחבר הועלו על הכתב בניסיון לשתף את הקורא בתחושותיו ובנסים שארעו לו כפי שחש בימים הנוראים ההם, וכדי שיהיו נר זיכרון להוריו, לאחיו ולכל גדולי התורה והרוח שנזכרים בו.


הדפסה