תחקיר החודש

עדות
דרשת הרב אונגר
ליל יום הכיפורים תש"ג, ניטרא, סלובקיה

---

אזכיר וארשום, כדי שלא לשכוח הדברים אשר ראו עיני ושמעו אזני, מראה אשר לא ראיתי מעודי עד היום הזה, מראה נורא ואיום שראו עיני בליל כל נדרי העעל"ט הנעשה בבית הכנסת דפה, שהיה מלא מפה אל פה – כפי שהזכרתי למעלה – והרב הצדיק שליט"א בא לבית הכנסת כפוף כמעט לשנים, כפוף פשוט מאימת הדין, אבל עוד יותר גרמה לו הכפיפה, צרות הדור, ואמרו רבנן בכפילא שבשעה הזאת כפלו לו הכפיפה, פי שנים משאר לילי כל נדרי, שלא היה רק אימת יום הדין, אלא כעת וישא על לבו הטהור צער וצרות ישראל, אשר גברה בכל בית ישראל במדה רבה וגדולה מאוד, כל זה כפף את קומתו כמעט עד לארץ.

וכה דרך וצעד עד לפני ארון הקודש, והתחיל בקול בוכים "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', מעומק הצרות שאנו כעת, אנו קוראים לך" והתחיל לפרט הצרות שהגיענו, ואמר בזה הלשון: וויא זענען מיינע ברידער? עס פעהלען מיר מיינע בעלי-בתים! [היכן אחיי? חסרים לי הבעלי-בתים שלי] ופרט אותם בשמותיהם, היכן הוא זה? והיכן הוא זה? שבשנה שעברה היו פה אתנו יחד, ועוד ועוד אשר אי אפשר לפרוט כולן בשמותיהם, איה איפה המה כעת? והוסיף: האבות אשר עוד אתנו פה, ישאלו לעצמם, איה איפה בנינו שהיו פה בשנה שעברה? והבנים שואלים, איה איפה אבותינו שגדלונו בעמל נפשם, וכעת נגזלו ממנו, איה איפה המה? הבעל שואל על אשתו והאשה שואלת על בעלה איו איפה הוא? הילדים הרכים בחיק אמם נחטפו ונלקחו מביתם, והאב והאם אינם יודעים איה איפה הם רועים, ופרט עוד ועוד מהפאמיליע טראגעדיען שנעשו כעת בתוכינו. והיה אז בשעה זו התעוררות רבה כזו, שלא ראיתי כזאת מעולם, כי בכל בית-הכנסת, של האנשים ושל הנשים, נשמע קול בכי כזו, בקול גדול צורח ובצעקה גדולה עד שכמעט הגיע לחלשות נפשות, קטנים מבני שש ומטה היו בוכים בקול גדול, ממש כמו שאבן מקיר תזעק עמנו מבלי הפוגות, ואמר בקול גדול צורח: אבינו מלכנו, עשה למען תינוקות של בית רבן, הבל פיהם של תינוקות שלא חטאו, ועליהם אין השטן יכול לקטרג ואיך גלו הם בגלות קשה כזו בחיק אמם – אבינו מלכנו, עשה למען הרוגים על שם קדשך, כמה וכמה מאחינו בני ישראל נהרגו בידי הארורים על לא חמס בכפם, אבינו מלכנו, חמול עלינו ועל עוללנו וטפנו.

במשך אלו הדברים, לא פסקה הבכיה בקול גדול ובשבירת הלב, מכל פינה ופינה, הן מבית הכנסת של האנשים והן מהעזרת נשים, אין בכח העט לתאר את המראה האיום שהיה בשעה זו בבית הכנסת דפה – שהוא באמת אחד בכל המדינה, שהתקבצו בו אנשים ונשים מישראל במספר רב כזה – בלי ע"ה – ה' יוסיף עלינו אלף פעמים ככה, כברכת משה רבינו ע"ה.
[...]

ושוב פתח ואמר: "ה' שמעה בקולי, תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני" ה' שמעה בקולי, שמע קול בכיה זה שאנו בוכים מעומק לבנו על הצרות שהגיענו, ותהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני אל התחנונים המעורבים בבכייתנו, ואם אולי אנו בעצמינו איננו כדאים לזה שתושיענו, אבל אם עונות תשמור י-ה, ה' מי יעמוד וגם, קויתי ה' קותה נפשי, ולדברו הוחלתי, אנו מבקשים ממך: עשה למען שמך המחולל בגוים! וזהו, קויתי ה', הרי כבודך המחולל, זה מה שעושים עמנו כעת, ולדברו הוחלתי – למען דבריך, ולא למען דברינו! יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, כי תוחלתנו הוא רק למען הנוגע אל ה' ולכבודך, ואם תעשה עמנו חסד, אזי עמך נעשה החסד, והרבה עמו פדות, והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, כבודך יפדה גם אותנו עמך!

והמשיך: אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר: מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל רצה לומר, הקב"ה רוצה לטהר אותנו, ולכן נתן את היום הקדוש, שכולו קודש, לקדש אותנו ביום הקדוש הבא עלינו לטובה, אבל תחילה צריך האדם להיות מוכן לקבל את קדושת עיצומו של היום הקדוש, ולקבל את שפע דקדושה, על כן נתן לנו הקב"ה את היסורים שהגיעו עלינו, כי יסורין ממרקים ומרחצים את האדם מכל סוג וטומאה, שיהיה כלי מוכן לקבל טהרה.

והנה, אנו בדור הזה, כבר לקינו די והותר, ובלי ספק כבר מרקו היסורים את לבנו שהיה אטום וקשה כאבן עד כעת, אבל עתה כבר נתרככו לבות עם ה' ולב בשר להם, ויודעים ומבינים מעתה תכלית בואם לעולם, לא לאכול ולשתות ולילך אחר תענוגי עולם הזה, רק לעבוד את בוראנו אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב, בכל לבבנו ובכל נפשנו, ואנו מעתה מוכשרים לקבל קדושת יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, ואזי יחתום אותנו לטובה, שיהא השנה הבאה שנת גאולה וישועה, שנה שיוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו אמן.

כעת פנה בדברי מוסר אל הנשים, שיקבלו על עצמן שלא לילך בנימוסי הגויים ובזרועות חשופות ובבגדים קצרים ובשערות מגולים רק לילך בנימוסי אבותינו בצניעות, כי כבר יכלו ללמוד מהנעשה בזמננו, שהכל הבל, והעיקר רק לעשות רצון בוראנו אלקי אבותינו, ואזי ימליצו טוב בעדנו ביום הקדוש הזה שיחתמו אותנו ואת כל ישראל, לשנה טובה ומתוקה ולשנת גאולה וישועה.

לאחר מכן הביא את הפסיקתא דהקב"ה אומר למלאכים: ראו! בניי סובלין יסורין גדולים בגלות ולבסוף הולכין לבית הכנסת ומתוודין, ואומרים: אתה צדיק על כל הבא עלינו ואנחנו הרשעים וממילא, לאחר היסורין הגדולים שקבלנו בימינו אלה, אם אנחנו אומרים ביום הקדוש הבא עלינו לטובה, עשר פעמים על חטא ואנו מצדיקים עלינו את הדין, ונאמר לבורא ית"ש: אתה הצדיק ואנחנו הרשעים, כמה מן הכבוד נגרום לו בשמים ויתקדש שמו בעולם העליון, ובזכות זה יעשה עמנו השי"ת קידוש השם גם למטה, שיושיענו מצרותינו ויפדה אותנו מידי אויבנו, וישימנו עליון על גויי הארץ.

ועתה הזכיר את נשמות הצדיקים שנסתלקו בשנה שעברה, שימליצו טוב בעדנו, בראשונה הזכיר את הגאון המפורסם, צדיק בדרכיו וישר ונאמן ועסקן ציבורי, כמו"ר משה אשר עקשטיין זצ"ל אבדק"ק סערעד, שמסר נפשו להרים קרן התורה, להחזיק בידי התלמידים בישיבות, בחבורת "תומכי ישיבות" שיסד וניהל בארצינו, הוא היה מן הראשונים שהלכו בשבי ובגולה לפני צר, ובימים האחרונים נפל למשכב, והיה לו ליזהר בבריאותו, ובגולה נפל שדוד לפני צר ונפטר ר"ל, רחוק מארצו ורחוק מקהלתו ורחוק ממשפחתו, ולא ידע איש את קבורתו, אוי לדור שכך עלתה בימינו שרב גדול ומצוין כמותו, יסתלק וייקבר באופן ומצב כזה, שמיתתו תהא כפרה לדור.

השני שנסתלק מאתנו, הרב הגאון המפורסם נכד רבנו המהר"ם שיק, כמו"ר אברהם פראגער אבדק"ק פאפראד זצ"ל, והשלישי, הרב הגאון משה שמואל הערצאג זצ"ל אבדק"ק שטאמפען, שהיה זקן ואיש חולה ר"ל, ובבואם לביתו מלאכי החבלה שקורין 'גארדיסטען' לחטוף אותו ולשלחו לארץ גזרה, נבהל מפניהם עד שיצאה נשמתו בשעה מועטת, ונשאר בביתו מת על מטתו מבלי מתעסקין, כי כבר שבו כל בני קהילתו והלכו בגולה, ונשאר כך ארבעה ימים, עד שאיזה מיקירי פרעשבורג שמעו על מיתתו הפתאומית ושהוא מת מצוה שאין לו קוברין, נסעו להתם ממש במסירות נפש, וגמלו חסד של אמת, ה' ינקום את נקמתו מידי הרשעים הארורים האלה ומהרבה כיוצא בהם, מה שעשו עם אחינו בני ישראל בשנים האחרונות, אלפי אלפים אופנים כיוצא באילו, בכל מקומות ממשלתו של אותו רשע הידוע ימח שמו במהרה.

והרביעי הנכבד, פטירת הרב הגאון הגדול, צדיק יסוד עולם זקן שקנה חכמה ויראה עילאה כמו"ה ר' דוד וועסעלי זצ"ל ראב"ד דק"ק פרשבורג, אין די באר במלה, את צדקתו ואת מדותיו התרומיות ואת מדת האמת שלו, היה כוכב מאיר בכל ארצינו, למד ולימד בכל ימיו ולא היה רוצה לזוז מקהילתו בעתות הקשות שקרה בימינו, באמרו, אין לרועה לעזוב את צאנו ביום קשה, וכמה פעמים סיכן את נפשו לטובת ישראל.

כל הנשמות האלה ימליצו טוב בעדנו ביום הקדוש הבעל"ט, ומלבד אלה שפרטנו, כמה וכמה נשמות בישראל נסתלקו מעולם הזה על ידי הריגת הרשעים האכזרים, הלא קול נהי נשמע מארץ פולין, כמה הריגות ושפיכות דמים אין מספר שנעשו שם באחינו בני ישראל על ידי הרשעים הארורים, וכמה קהילות שלימות נהרגו שם. ארץ אל תכסי דמם וכל אלה הנשמות ימליצו בעדנו שה' ירחם עלינו ויעשה סוף לצרותינו ויאמר למלאך המשחית הרף! ויאמר לצרותינו די!

כעת ביקש מהציבור שיאמרו אתו: ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, ויקבלו עול מלכותו עליהם במסירות נפש. ועל זה פתחו כולם ואמרו עמו כנ"ל, והיתה התעוררות גדולה בקבלת מלכות שמים בלב זך וטהור, אשר בודאי נתקבל למעלה בנחת רוח קמיה אבינו שבשמים, ויהי רצון שיחתום אותנו ואת כל אחינו בני ישראל לשנת גאולה וישועה, ובא לציון גואל, במהרה בימינו, אמן.

עד כאן הדרשה שדרש לנו הרב הגאון הצדיק אבדק"ק פה נייטרא שליט"א, ורשמתי אותה לזכרון לדורות הבאים.

[הרב יששכר טייכטל, אמונה צרופה בכור השואה, עמ' 131–137] ]


הדפסה