תחקיר החודש

עדות
גטו וילנה

---

בגטו הייתה קיימת רשת ענפה של בתי-ספר, שבהם למדו בערך 3,000 מילדי הגטו. בבתי-ספר לימדו גם לימודי דת, אמנם לא כלימוד חובה, למעשה ביקרו כל הילדים בשיעורי הדת הללו. אולם ההורים החרדים החליטו להקים בתי-ספר מיוחדים, שבהם יינתן חינוך דתי מובהק. הוקמו בית ספר דתי מס' 1, בית ספר דתי מס' 2 וישיבה קטנה. הלימודים נקבעו ברובם בשעות כאלו, שלומדים רבים יכלו לבקר גם בבתי-הספר הכלליים. חבר המורים ועסקני הציבור בגטו לא ראו במוסדות החינוך הדתיים כל התחרות לבתיה"ס הכלליים שבגטו, אלא כעין הוספה עליהם. בבתי-הספר הדתיים מס' 1 ומס' 2 למדו ילדים עד גיל שתים עשרה: עברית (קריאה), חומש, נ"ך וקצת חשבון – בישיבה הקטנה למדו נערים מבני י"ב עד ט"ז: משניות וגמרא. בישיבה הגדולה ישבו ולמדו בחורים, שלמדו בישיבות לפני המלחמה. בסך הכל כללו מוסדות החינוך הדתיים כמאתיים תלמיד בערך. כיוון שעמדתי בראש המרכז הרפואי לילדי בתי-הספר שבגטו, ביקרתי תכופות גם את בתיה"ס הדתיים, והייתי מתייעץ עם המורים הדתיים, כיצד לאפשר לתלמידיהם כוס חלב, ויטמינים ומזון בעל ערכים תזונתיים מעולים. מזמן לזמן ערכו בחינות פומביות. היו מושיבים את הילדים מסביב לשולחנות. הרב ישב באמצע, והוא בחנם מן החומר שלמדו, וגם האורחים המוזמנים היו רשאים לשאול שאלות. כתום הבחינה נערכה סעודת מצווה. נוכחתי בשעת בחינה כזאת בסוגיה של "ייאוש שלא מדעת". הילדים התפלפלו והתווכחו בעניין "יע"ל קג"ם". במרחק שלושים מטר מבחינה זו בגמרא – עמד בשער על משמרתו איש הס"ס...

(מרק דבורז'צקי, ירושלים דליטא במרי ובשואה, עמ' 222–223)


הדפסה