תחקיר החודש

עדות
גטו אויהל, הונגריה תש"ד

---

מיד כשנכנסנו לגיטו התחיל לדאוג לחינוך הבנים בתנאים שבהם היינו נתונים. הבנינים הציבוריים הוחרמו ואי אפשר היה להשתמש בהם, כי אנשים נכנסו לגור גם בבניני התלמוד תורה ובבתי הכנסת. כל התלמודי-תורה נסגרו והילדים הסתובבו ברחובות בבטלה. אבא בקש מהיודען-ראט שיבנו צריפים, שבהם אפשר יהיה ללמוד, וכמו כן פנה לאברכים תלמידי-חכמים ובקש אותם שילמדו עם ילדים. אני זוכר שדיבר עם אברך אחד, שנמצא היום בניו יורק, ואמר לו "אין לך עכשיו כלום מה לעשות, אין מסחר ואין עסקים, אין כעת שום דאגה אחרת – שב נא התלמד עם נערים. הרי מסתובבים כעת בגיטו ריקם 1500 נערים. רחמנא לצלן". היתה לו תכנית לקבוע לכל חמישים ילדים צריף מיוחד עם מלמד אחד, ואת הצריפים להעמיד בכל חצר שיש בה מקום פנוי. היתה כמובן בעיה להשיג קרשים. אבא הלך לאחד מחברי היודענראט (שהיה באמת יהודי יקר ות"ח) ובקש ממנו שיחרימו איזה מחסן גדול של עצים שהיה שם והיה שייך לאחד מהיהודים שבגיטו, ובעצים האלו ישתמשו להקמות הצריפים. אולם דוקא הבעלים של אותו המחסן היה גיסו של חבר היודענראט שאבא פנה אליו, וכדרך הטבע הוא לא רצה לקחת את הרכוש של קרובו בעל העצים (שהרי, כפי שחשבו, תוך זמן קצר תסתיים המלחמה ואפשר יהיה להשתמש בעצים, ולמה לו להפסיד את רכושו). עד כדי כך היה הענין רחוק מהבנתו של אותו חבר היודענראט – והוא לא היה שונה בזה מרוב היהודים – עד שכאשר אבא אמר לו מה שאמר על חשיבות הענין למנוע בטול תורה כזה, והציע את תכניתו לבנות צריפים ולקבוע כתות עם מלמדים וכו', השיב לו: "וויידיטשקער רב, וואס ווילט איר, לאזט אפ פון די זאכן, לאזט אפ". אבא השיב לו בתוקף: "שוטה, וכי אינך רואה שהאש בוערת? אפשר, שבהבל פיהם של תינוקות של בית רבם נוכל לכבות את השריפה. אלף וחמש מאות ילדים מסתובבים בלי תורה, ואולי בזכות זה אפשר יהיה לבטל את הגזירה – ואתה שוטה, לא רואה את זה?". הלה נבהל מהדברים התקיפים ונישמע לדבריו, והחלו לבנות את הצריפים. עד שנשלחו לאושוויץ הספיקו לבנות רק חלק מן הצריפים. אני זוכר שאבא אמר פעם: "ב"ה כבר חמש מאות ילדים לומדים". כשהתחילו לשלוח את המשלוחים לאושוויץ התפורר הכל ואי אפשר היה להמשיך בלימוד, ובסך הכל נמשכו הלימודים לפי התכנית של אבא בערך שלושה שבועות.


הדפסה