חודש אדר ב' תשס"ח - היהדות הדתית בהולנד בתקופת השואה
- תמונה רבה של רוטרדם - הרב אהרון יששכר דיווידס 3/10/2008
-
ממדף הספרים
קמנו ונתעודד – פרקי זיכרונות מפעילות חינוכית בשארית הפליטה בהולנד
שמואל עמנואל
ירושלים תשס"ח 10/3/2008 -
שאלות מעמק הבכא
מחנה וסטרבורק
סוף תש"ג – ראשית תש"ד 10/3/2008 - שאלות מעמק הבכא אוטרכט, סוכות תש"ב 10/3/2008
- שאלות מעמק הבכא אמסטרדם 10/3/2008
-
מן המחקר
המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה
דפים לחקר תקופת השואה
דן מכמן תשמ"ט 3/10/2008 - תמונה רבה של חרוניגן - הרב שמעון דסברג 3/10/2008
שאלות מעמק הבכא מחנה וסטרבורק, סוף תש"ג – ראשית תש"ד
למרות הכל מצאנו מעט זמן ללימוד תורה. רבי ישראל (יוליוס) גולדשמיט ז"ל מסר שיעור, כמעט בלי ספרים, בסוגיות "הואיל" ואיסורי מלאכה ביום טוב. עד היום אני זוכר את קולו באומרו, חזור ואמור: "דלמא עביד כתישה" (ביצה, דף ח ע"ב). בשיעור השתתפו שמואל, מישל אברהמס, אלכסנדר דינקל, יעקב פינקל ואני. למדתי גם אצל דוד נפתלי (אברהמס) ואצל אלחנן. התפללנו במנין ושמענו קריאת התורה, בדרך כלל ב"אוהל". בשבת בבוקר התפללנו מוקדם כדי להגיע בזמן למיפקד העבודה. לפני שבת החלפנו לבנים ועבדנו בשבת בבגדים נקיים מתחת לבגדי העבודה. זאת הייתה הרגשה מוזרה וקשה. "זכור את יום השבת לקדשו". זכרנו וקידשנו ועבדנו. […]
בלילה הראשון של החג עמדנו זמן רב בתור לפני הסוכה עד שיכולנו להיכנס, שכן רבים ביקשו לקיים מצוות אכילה בסוכה. כאשר הגיע תורנו, אכלנו מהר כדי לפנות מקום פנוי בסוכה, מפני שלרבים היה קשה לבוא ולסעוד בה. בחלק מהסעודות בסוכה שרנו שירי קודש והייתה לנו הרגשה של חג, למרות שיצאנו לעבודה. ארבעה מינים היו לנו.
בליל "הושענא רבה" מסר הרב שמעון דסברג הי"ד, רבה האחרון של קהילת אמסטרדם בתקופת השואה, שיעור בסוגית "פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלויים בשיר" (מסכת ראש השנה, דף ל ע"ב). הרב דסברג הגיע למחנה בראש השנה במשלוח גדול מאמסטרדם. הוא התחיל את השיעור באומרו שחשב למסור שיעור זה ב"שבת שובה" באמסטרדם. הרב דסברג חידש בשיעורו, אם זכרוני אינו מטעני, שלפי הרמב"ם "קלקול הלויים בשיר" לא קרה בראש השנה אלא בראש-חודש רגיל, ולפי הסבר זה תירץ קושיות אחדות שהקשו המפרשים על הרמב"ם.
את הרב דסברג ראיתי בפעם הראשונה כאשר דרש את הדרשה הנ"ל. הוא הרשים אותי, רב בעל שיעור קומה. הרגשה זו התחזקה בתקופה שלאחר מכן.
[יונה עמנואל, יסופר לדור, ירושלים תשנ"ד, עמ' 100–103] הדפסה
למרות הכל מצאנו מעט זמן ללימוד תורה. רבי ישראל (יוליוס) גולדשמיט ז"ל מסר שיעור, כמעט בלי ספרים, בסוגיות "הואיל" ואיסורי מלאכה ביום טוב. עד היום אני זוכר את קולו באומרו, חזור ואמור: "דלמא עביד כתישה" (ביצה, דף ח ע"ב). בשיעור השתתפו שמואל, מישל אברהמס, אלכסנדר דינקל, יעקב פינקל ואני. למדתי גם אצל דוד נפתלי (אברהמס) ואצל אלחנן. התפללנו במנין ושמענו קריאת התורה, בדרך כלל ב"אוהל". בשבת בבוקר התפללנו מוקדם כדי להגיע בזמן למיפקד העבודה. לפני שבת החלפנו לבנים ועבדנו בשבת בבגדים נקיים מתחת לבגדי העבודה. זאת הייתה הרגשה מוזרה וקשה. "זכור את יום השבת לקדשו". זכרנו וקידשנו ועבדנו. […]
בלילה הראשון של החג עמדנו זמן רב בתור לפני הסוכה עד שיכולנו להיכנס, שכן רבים ביקשו לקיים מצוות אכילה בסוכה. כאשר הגיע תורנו, אכלנו מהר כדי לפנות מקום פנוי בסוכה, מפני שלרבים היה קשה לבוא ולסעוד בה. בחלק מהסעודות בסוכה שרנו שירי קודש והייתה לנו הרגשה של חג, למרות שיצאנו לעבודה. ארבעה מינים היו לנו.
בליל "הושענא רבה" מסר הרב שמעון דסברג הי"ד, רבה האחרון של קהילת אמסטרדם בתקופת השואה, שיעור בסוגית "פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלויים בשיר" (מסכת ראש השנה, דף ל ע"ב). הרב דסברג הגיע למחנה בראש השנה במשלוח גדול מאמסטרדם. הוא התחיל את השיעור באומרו שחשב למסור שיעור זה ב"שבת שובה" באמסטרדם. הרב דסברג חידש בשיעורו, אם זכרוני אינו מטעני, שלפי הרמב"ם "קלקול הלויים בשיר" לא קרה בראש השנה אלא בראש-חודש רגיל, ולפי הסבר זה תירץ קושיות אחדות שהקשו המפרשים על הרמב"ם.
את הרב דסברג ראיתי בפעם הראשונה כאשר דרש את הדרשה הנ"ל. הוא הרשים אותי, רב בעל שיעור קומה. הרגשה זו התחזקה בתקופה שלאחר מכן.
[יונה עמנואל, יסופר לדור, ירושלים תשנ"ד, עמ' 100–103] הדפסה
