זכור - אמונה בימי השואה

חודש אב  תשס"ג - תחיית לימוד התורה במחנות העקורים


שאלות מעמק הבכא
שו"ת בנושא ספרי קודש שניצלו מהשמדה.

שאלה שהופנתה לרב אשרי - קובנה

רקע: בחודש אדר תש"ב הוציאו הגרמנים צו שעל תושבי הגטו למסור לידי הגרמנים את כל הספרים שברשותם, מי שלא ימלא את הצו אחת דתו להמית. נאספו ספרים מספריות ציבוריות ופרטיות, גדולות וקטנות, ביניהם ספרייתו הגדולה של הרב יצחק אלחנן ספקטור רבה של קובנה, שהכילה ספרים נדירים ויקרי המציאות.
אחד מפקידי המשטרה היהודית בגטו התנדב לסכן את עצמו, תוך חירוף נפש, בכדי להציל כמה שאפשר מהספרים. הוא הוציא ספרים יקרי ערך, הניחם בתיבה, וטמן אותם בבור עמוק, בכדי שיוציאום לאחר המלחמה.
כשנסתיימה המלחמה ותושבי הגטו החלו לנבור באדמה ולחפש אחר רכוש שהוטמן, מצא אחד הניצולים את תיבת הספרים, ושמח עליה כמוצא שלל רב ביודעו את ערכה.
השמועה פשטה, ניצולים רבים הגיעו לראות את הספרים שנתגלו. והנה זיהה אחד מהם כמה ספרים יקרי ערך שהיו חתומים בשמו ובשמות אבותיו ועברו אליו בירושה מדורי דורות. הוא דרש מהמוצא לקבל את רכושו חזרה.

שאלה: האם יש לספרים שנמצאו דין הפקר ודין המציל מזוטו של ים (ממעמקי הים), ואין חובה להחזירם לבעל האבידה. או שעל המוצא מוטלת החובה להחזירם לבעליהם.

תשובה: הספרים שייכים לאדם שחפר באדמה ומצאם. כי הספרים שנגזלו על ידי הנאצים יועדו להשמדה או במקרה הטוב הועברו במסגרת 'מבצע רוזנברג' לספריות ומחסנים בגרמניה, ממילא היה כאן ייאוש של הבעלים מהם וגם שינוי רשות. ולכל הדעות הספרים הם כהפקר, והמוצא אותם הוא כמציל מזוטו של ים.

מקור: שו"ת "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק א' סימן ח'.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016