תחקיר החודש

עדות
המקום: גטו ורשה - הגדול בגטאות פולין, שהצו להקמתו הוצא בראשית שנת ת"ש – 1940 .
נסגר בנובמבר 1940.

בתקופת השיא התגוררו בגטו קרוב לחצי מליון איש, ביניהם גם פליטים שהגיעו לורשה מעיירות שונות, בתנאי רעב קשה, צפיפות, מחלות ותמותה גבוהה מאוד. למרות זאת התקיימו בגטו חיי דת ופעילות חינוכית ותרבותית.
בקיץ 1942 נערכה בורשה האקציה הגדולה. מהגטו גורשו לטרבלינקה כ- 300,000 יהודים ונרצחו שם.
בחורף תש"ג - ינואר 1943 נערכה שוב אקציה, ובה ניסו יהודים לפעול כנגד הגרמנים ולהתגונן. בחג הפסח תש"ג - אפריל 1943 פרץ מרד גטו ורשה, והגטו חוסל. מתי מעט ששרדו גורשו למחנות השמדה.

בקרון הבהמות
"לאחר ההעמסה לקרונות נסגרה הדלת הכבדה ושמענו דפיקות חרישיות ומדודות - אחת שתים, אחת שתיים. נועלים את הקרון על בריח הסביר מישהו, זה הסוף. מהלומות הפטיש משתתקות. ארגז המוות שלנו מוכן, עכשיו נותר רק ענין פורמלי פעוט - להניח את ארון המתים באדמה.
לקרון שלנו דחפו הרבה סנדלרים מה'שופ' שלנו, היו אלה חסידיו של הרבי מאלכסנדרוב. כשהשתתקו הפטישים הוציאו החסידים טליתות, תפילין וסידורים קטנים ונעמדו לתפילה, 'יתגדל ויתקדש' התפשט ניגון עמום, וכאילו לפי אות מוסכם ענו מקרונות אחרים; 'יתגדל ויתקדש'. אחרי התפילה היתה התייעצות קצרה בין המתפללים, ואחר כך שמעתי שירת קל מלא רחמים".


מתוך "אל מול האבדון", רות ציפריס, קרן, תל אביב, תשנ"ה - 1995.


הדפסה