חודש חשוון תשס"ט - הסיוע לפליטים מפולין בראשית מלה"ע השנייה
עדות ליטא: וילקומיר
עמדתי בפרשת דרכים לאן אפנה, אולם, פתאום נתפשטה ידיעה מרנינה כל לב, כידוע בזמן מלחמת העולם הראשונה, ליטא היתה מדינה בפני עצמה, ופולין כבשה שטחים רבים השייכים לליטא, ובתוכם וילנא, ובמלחמת העולם השניה כנ"ל רוסיה כבשה את פולין, עם החלקים שלקחה פולין מליטא, ואכן ידיעה משמחת התפרסמה, שרוסיה מוכנה לשקם את מדינת ליטא, עם שטחיה שנלקחו ממנה ע"י פולין. לכן הרבה בני תורה עשו דרכם לוילנא, מתוך שמחה ושלות נפש. בעיר וילנא, התגורר הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל, שהקרין והשפיע מגדולתו על כל הסביבה כולה, וכן השפעתו היתה גדולה על ועד הישיבות שהיה בניהולם של הרב שוב, והרב ברק, כשהם ערוכים ומצוידים במזון מתוגבר, לקבל את הפליטים הזורמים לוילנא שבאו בהמוניהם. גם אני באתי לוילנא, והסתפחתי בין הנוברדוקאים מישיבת פינסק, וכדרכם בקודש, דרך הנוברדקאית לחזק ולמסד את החינוך, ובפרט בשעת חירום. לכן ארגנו בשלש מקומות בוילנא בתי חינוך, בשם "תפארת הנוער", "בנובוגורד", בהשגחתו של הרה"ג ר' אהרן גען הי"ד, בביהמ"ד של הגאון הצדיק ר' משה קרליץ הי"ד, אחיו של החזו"א. מקום השני, ע"י בחור חשוב ממזריץ, (שמו נשכח ממני). ומקום השלישי היה "בקליין סניפישוק", בבית המדרש המקומי, בהשגחת כותב שורות הללו, אולם לאור המצב הקשה הדבר לא החזיק זמן ממושך.
מלכות ליטא קבלה את הפליטים בסבר פנים יפות, אך מטעמים מדיניים, לא רצתה שיתרכזו הפליטים במקום אחד לכן הצו היה להתפזר בערים שונות, ישיבתנו בחרה לקבוע את משכנה בעיר וילקומיר בבית מדרשו של הגאון ר' יוסף זוסמנוביץ, המפורסם בשם "הירושלמי", חתנו של הגאון ר' משה מרדכי עפשטיין הי"ד. בס"ד התחלנו לנשום אויר של רוגע ומנוחה, ובמיוחד נעמה לנו השהיה בקרב הבעלי בתים, שהיו שופעים מדות והנהגת דרך ארץ ליטאית, במקום זה, המשיכה הישיבה בסדרי לימוד תקינים, ראש הישיבה והר"מ, היה הגאון ר' שמואל ווינטרוב זצ"ל, שאמר את השיעורים היומיים. שיחות מוסר "שמועסן", שמענו מפי המשגיח הרה"ג ר' ירחמיאל שולמן הי"ד, ומפעם לפעם היו מכבדים את המרא דאתרא לומר שיעור בפני הישיבה.
[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים. בתוך: מרגלית הרב שלמה, דרכי השלמות, הקדמה] הדפסה
עמדתי בפרשת דרכים לאן אפנה, אולם, פתאום נתפשטה ידיעה מרנינה כל לב, כידוע בזמן מלחמת העולם הראשונה, ליטא היתה מדינה בפני עצמה, ופולין כבשה שטחים רבים השייכים לליטא, ובתוכם וילנא, ובמלחמת העולם השניה כנ"ל רוסיה כבשה את פולין, עם החלקים שלקחה פולין מליטא, ואכן ידיעה משמחת התפרסמה, שרוסיה מוכנה לשקם את מדינת ליטא, עם שטחיה שנלקחו ממנה ע"י פולין. לכן הרבה בני תורה עשו דרכם לוילנא, מתוך שמחה ושלות נפש. בעיר וילנא, התגורר הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל, שהקרין והשפיע מגדולתו על כל הסביבה כולה, וכן השפעתו היתה גדולה על ועד הישיבות שהיה בניהולם של הרב שוב, והרב ברק, כשהם ערוכים ומצוידים במזון מתוגבר, לקבל את הפליטים הזורמים לוילנא שבאו בהמוניהם. גם אני באתי לוילנא, והסתפחתי בין הנוברדוקאים מישיבת פינסק, וכדרכם בקודש, דרך הנוברדקאית לחזק ולמסד את החינוך, ובפרט בשעת חירום. לכן ארגנו בשלש מקומות בוילנא בתי חינוך, בשם "תפארת הנוער", "בנובוגורד", בהשגחתו של הרה"ג ר' אהרן גען הי"ד, בביהמ"ד של הגאון הצדיק ר' משה קרליץ הי"ד, אחיו של החזו"א. מקום השני, ע"י בחור חשוב ממזריץ, (שמו נשכח ממני). ומקום השלישי היה "בקליין סניפישוק", בבית המדרש המקומי, בהשגחת כותב שורות הללו, אולם לאור המצב הקשה הדבר לא החזיק זמן ממושך.
מלכות ליטא קבלה את הפליטים בסבר פנים יפות, אך מטעמים מדיניים, לא רצתה שיתרכזו הפליטים במקום אחד לכן הצו היה להתפזר בערים שונות, ישיבתנו בחרה לקבוע את משכנה בעיר וילקומיר בבית מדרשו של הגאון ר' יוסף זוסמנוביץ, המפורסם בשם "הירושלמי", חתנו של הגאון ר' משה מרדכי עפשטיין הי"ד. בס"ד התחלנו לנשום אויר של רוגע ומנוחה, ובמיוחד נעמה לנו השהיה בקרב הבעלי בתים, שהיו שופעים מדות והנהגת דרך ארץ ליטאית, במקום זה, המשיכה הישיבה בסדרי לימוד תקינים, ראש הישיבה והר"מ, היה הגאון ר' שמואל ווינטרוב זצ"ל, שאמר את השיעורים היומיים. שיחות מוסר "שמועסן", שמענו מפי המשגיח הרה"ג ר' ירחמיאל שולמן הי"ד, ומפעם לפעם היו מכבדים את המרא דאתרא לומר שיעור בפני הישיבה.
[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים. בתוך: מרגלית הרב שלמה, דרכי השלמות, הקדמה] הדפסה