תחקיר החודש

עדות
שמה של טילה רינדר נישא היה בפי הנשים-אסירות במחנה אושוויץ ברטט של קדושה. [...] כולם מעריכים את העובדה שהיא מתמסרת כל כולה לטובת אחיותיה בצרה. אפילו את מנת הלחם שלה היא מחלקת בין הנשים החולות. בלילות החשוכים והטרופים, כאשר כל אחת מאתנו שוכבת כבר על דרגשה, גם אז עדיין טילה מתהלכת ועוברת מבלוק לבלוק, ומביאה כדורי רפואה שונים לחולות. היא מביאה להן מים חמים בחשאי, בהסתכנות עצמית. היא מעודדת את החלשות ומחזקת אותן. והעיקר: איך, באיזו צורה היא עושה זאת – בפשטות ובצניעות רבה. היא עוד מצטדקת לפניהן: 'אולי זה מעט מדי?'. [...] בזמן הסלקציות, אין טילה נחה, היא מתרוצצת מרופא לרופא ומתחננת לפניהם על הצלת חייהן של חברותיה. היא משתדלת מאוד להציל ולהוציא מישהי מהן מצפרני הטורף.
["המלאך הטוב באושוויץ", זכור, ז (תשמ"ו), עמ' 104]


הדפסה