תחקיר החודש

עדות
המקום:
ברגן-בלזן, גרמניה. מחנה ברגן-בלזן, שמילא תפקידים מיוחדים ברשת מחנות הריכוז בגרמניה, הוקם רשמית בשנת תש"ג (1943) כמחנה מעצר לאסירים, שהיו מיועדים להחלפה בשבויים גרמנים.
מחודש מרץ 1944 הפך ברגן-בלזן בהדרגה למחנה ריכוז, לשם שולחו חולים ואסירים שלא היו כשירים לעבודה. התדרדרות מוחלטת בתנאי המקום חלה כאשר הגיעו לברגן-בלזן רבבות אסירים, במסגרת צעדות המוות ממחנות ריכוז במזרח.
ביום ב' באייר תש"ה (-15 באפריל 1945) שוחרר המחנה בידי הצבא הבריטי.

"כאשר הרבי מבלוז'וב, רבי ישראל שפירא, הדליק בצריפו בברגן-בלזן את נר החנוכה הראשון (בשנת תש"ד), ניגש אליו לאחר אמירת הברכות אחד מדיירי הצריף, עסקן לשעבר של ה"בונד" בוורשה, ופנה אל הרבי: אתה רבי שפירא, אדם פיקח ונחמד. יכול אני להבין את הדחף שלך להדליק נר חנוכה, גם בזמנים שכאלה. מבין אני גם את החיוב ההיסטורי של אמירת שתי הברכות הראשונות, אבל כיצד יכול אתה לברך את הברכה השלישית, ברכת 'שהחיינו וקיימנו לזמן הזה'? איך יכול אתה לברך ברכה כזאת, כאשר מאות ואלפי גוויות של יהודים מתגוללים כאן, כאשר מושמדים מליונים של יהודים? על כל אלה אתה מודה, שזכית להגיע לכך?
השיב לו הרבי: הנך צודק בהחלט. כאשר ברכתי את הברכה השלישית, ברכת 'שהחיינו', אף אני הרהרתי בדבר, ושאלתי את עצמי - מה טעם בברכה זו בשעה זו? יגעתי את מוחי והעמקתי במקורות שונים כדי למצוא הסבר לצורך לומר ברכת 'שהחיינו' בשעה נוראה זו. אולם בשעה שברכתי, שמתי ליבי, שמאחורי עמד קהל רב של יהודים אסירים, שחזות פניהם הביעה נכונות להיאבק על יהדותם. על נכונות הקרבה זו ברכתי 'שהחיינו': כאשר יהודים גם בתנאים כאלה, נכונים להקריב חייהם למען יהדותם. על תופעה כזאת בוודאי שצריך לברך ברכת 'שהחיינו' ".


על פי "אני מאמין", מרדכי אליאב, מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ן


הדפסה