תחקיר החודש

עדות
אייכם רבני אמריקה? אייכם מנהיגי בתי הכנסיות הצעירים והזקנים? העת לשבת בעצלתיים? העת לחשות? גדולי עמנו נטבעים בים, נמצאים בשבי, גאוני דורנו ועסקני ישראל לוחמים בגלי ים האובדן מתוך הסכנה הסובבת כל ישראל, פושטים הם אלינו ידיהם הרפות, צועקים מתוך הבכי, הצילו אחים אוי לנו כי באנו עד הלום! [...] יום ולילה עסוקים אנו בהצלה [...] מי יכול לפרוט את אלו המברקים שנקבל יום יום עם צעקות ובקשות איומות, קול פולח לבבות. אבל כסף יחסר לנו לכרטיסים ולהוצאות, מהתם ליפן ומיפן הנה. קצרה ידינו להושיע לאלה האומללים מחוסר אמצעים ואתם מחשים? איה אש העבודה להציל נפשות גדולי עמנו, הבו עזרה! החישו הרעישו עיירות, עכבו הקריאה בבתי כנסיות, הפגינו ביום, הפגינו בלילה, הכו בפעמונים על אזני נדיבי בני ישראל. פתחו לבבות, רעמו, הזעיקו, צאו בשווקים וברחובות והכריזו לפדיון השבויים! רבני אמריקה התחשו? עת ספרי תורתנו גאוננו באשפתות ימצאו, התעמדו על דמם השפוך! האם יוכל רוחכם לשקוט עת יובילו ויגלו למרחקי סיביר, גדולנו וקדושנו?! או אפשר תסכימו לסגור פתחי ושערי וועד ההצלה? להפסיק העבודה של הצלת נפשות? התסכימו להגיד להכריז בראש כל חוצות, כי אין עוזר ותומך? אין נוסע ואין מרעיש עולמות? סעו נא רבני ישראל! למה תשקוטו, תתחבאו – פתחו שערי בתי הכנסיות ולבבות בני עמנו. אל תאחרו את המועד ח"ו. (…)
הבה רבני ישראל אזרו חיל, נתאזר ונתחזק, ונצא למצוות פדיון שבויים של התלמידים חכמים, של היראים ותלמידיהם.

מצוטט בתוך: אפרים זורוף, הציבור האורתודוקסי בארה"ב וחורבן יהדות אירופה, עמ' 101


הדפסה