תחקיר החודש

עדות
הגיע ליל יוהכ"פ (תש"ד) אמרתי בלבי אילו הי' אפשר לגלות להם שישנה בעיה דתית הלא היו פוטרים אותי מעבודה ביום צום, עכשיו שאי אפשר לדבר מזה עביד איניש דינא לנפשיה. בבוקר לא קמתי מיצועי, אי אפשר לי לקום עיף אנכי אמרתי, ועיף הייתי. פרט לתפלות ממה שזכרתי על פה ופרט לפסוקי תהלים ופסוקי משנה רוב היום עבר עלי בשינה, הניחו לי ושכבתי כל היום, החיל השומר לא הרגיש ברחש שפתי כי היה יוצא ונכנס ורוב הזמן נמצא בחוץ, לעת ערב כשחזרו מאימונים, הראשון שנכנס פתח מיד בגידופים עלי: הראיתם יהודי בערמימות לא יצא לעבודה היום. לא, הגיב השומר, עיני עליו מן הבקר עד עתה. אני מעיד עליו שלא אכל כלום כל היום. קראתי על נפשי ברצות ה' דרכו איש גם אויביו ישלים אתו, השלימו אתי להניחני לנוח והשלימו להצדיק פעלי: אדם שאינו אוכל פטור מעבודה.
[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים, מתוך: הרב גרונם לזבניק (עורך), חידושי רבינו יצחק מנרבונא, פרסומי ניסא]


הדפסה