זכור - אמונה בימי השואה

חודש אדר תשס"ד - הצלת ילדים על ידי נכרים


עדות
הסתרת ילדים יהודים אצל נוצרים

המקום: אנטוורפן - עיר בצפון בלגיה, לא הרחק מגבול הולנד. 50,000 יהודים חיו באנטוורפן ערב מלחמת העולם השנייה, אולם רק כ- 5,000 מתוכם היו אזרחי המדינה, והשאר מהגרים שהגיעו בעיקר ממזרח אירופה. קיבוץ זה בלט באופיו היהודי ובהיקף פעילותו בתחומים שונים.

רקע: במאי 1940 פלשו הגרמנים לבלגיה, יהודים רבים ניסו להימלט על נפשם, חלקם הגיעו לדרום צרפת אך רובם נאלצו לשוב לאזור בלגיה.
בראשית הכיבוש נראה היה כי החיים חזרו למסלולם, נעשה ניסיון לשקם את חיי הקהילה והכלכלה.
בחודש אפריל 1941, יום לפני חג הפסח, פרץ ברובע היהודי פוגרום. ארגוני הימין, בעידודו של השלטון הגרמני המקומי, פרעו ביהודים, הציתו בתי כנסת, שרפו ספרי תורה ותשמישי קדושה, והמשטרה ומכבי האש עמדו מנגד.
בקיץ 1941, עם החלת האריזציה (החרמת הרכוש היהודי) בבלגיה, הורע מצבם הכלכלי של היהודים.
כבר מתחילת הכיבוש הצטמצמה פעילות המפלגות היהודיות, וכמעט נעלמה בתקופת הגירושים. לעומת זאת חלה התעוררות משמעותית בתנועות הנוער. הן הרחיבו את הפעילות בהתאם לצרכי השעה, עסקו בתחום הסוציאלי, וכן סייעו בנסיונות להברחת גבולות לשוויץ ולספרד.
ב- 1941 הוקם "ארגון היהודים בבלגיה" (אי"ב). הסניף באנטוורפן דאג לקליטת ילדים שנפלטו מבתי ספר כלליים, או שנותרו ללא הורים, ולשלבם במסגרות המתאימות. רבים מיהודי אנטוורפן פעלו בקבוצות מחתרת, והיו מעורבים בהסתרת ילדים ומבוגרים.
ביולי 1942 נתקבלו הצווים הראשונים להתייצבות במחנה "דוסין" שב"מכלן" (מאלין). מחודש אוגוסט החלו הגירושים למזרח. בספטמבר 1943 נערכו מצודים ברחובות, נתפסו רק יהודים בעלי נתינות זרה, ויהודים אזרחי בלגיה שוחררו בשלב זה, אך נעצרו מאוחר יותר.
באנטוורפן נותר קיבוץ קטן של יהודים. פעילות הסעד והחינוך נתקלה בקשיים רבים, והצטמצמה ביותר.


לחדול להיות יהודי
אנטוורפן
…נולדתי וחונכתי במשפחה מסורתית יהודית. אבי היה אדם מודרני אך אדוק מאוד בדתו, תלמיד חכם ולמדן, שכבעל תפילה עבר לפני התיבה בשבתות ובחגים. בנוסף לכך רכשתי ידע לא מבוטל בלימודי קודש בבית הספר היהודי, שבו למדתי תורה ואף תלמוד. והנה, לפתע נאלצתי לשנות את שמי ואת דתי ולהזדהות עם יתומים נוצרים. ולא זו בלבד, אלא מנגד, ממרום הדוכן, ניצב לו כומר המצהיר כי ליהודים אין מקום בגן עדן, ואילו אני הרי הספקתי ללמוד עם אבי, ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ואם לא יאבדנו אדם בגין חטאותיו, הרי מובטח לו מקומו בגן עדן!
בשש בבוקר היינו הולכים [לבית התיפלה]… בערב היה עלינו לכרוע ברך לפני פסל… אבל ברגע שנותרתי לבד, ראשי מתחת לשמיכות, לחשתי בדבקות "שמע ישראל". ביום ששי בערב הייתי שר בעיניים דומעות את כל זמירות השבת שנהגנו לשיר בבית. בכל יום צריך היה לשחק את המשחק בצורה משכנעת. מלבר חדלתי להיות יהודי, מלגו חדלתי להיות ילד…


("ילדי החיים", ברכפלד סילבן, משרד הבטחון, תל אביב, תשנ"א 1991, עמ' 148).


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016