זכור - אמונה בימי השואה

חודש אדר תשס"ד - הצלת ילדים על ידי נכרים


מן המחקר
פורים תרצ"ח

אליצור הסופר

ויהי, היה זה פורים תרח"ץ (1938).
המן בן המדתא האגגי, צורר היהודים מהמגילה התהפך בקברו, ניגב את האבק מעל עינו ובמהירות קם על רגליו. הוא שמע שמועות מאחורי הקלעים כי הזמן הגיע והזדמנות חייו נקרתה לפניו.
ארצות שונות סביב העולם אימצו את עקרונותיו האנטישמיים, ומוכנות לעשות הכל לפעול נגד היהודים ולמרר את חייהם. לא להאמין! זו בדיוק היתה מטרתו. הוא, המן בן המדתא המרומם, שחרט על דגלו "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" - העלה בדעתו רעיון נפלא: מדוע לא יצא לדרך לבקר את אותן ארצות 'מתקדמות' ויראה כיצד מתקדמת תוכניתן האנטי יהודית? זו, אשר עבורה הוא הקריב למעשה את צווארו.
בדמיונו כבר ראה את קבלת הפנים הלבבית הממתינה לו, את טקס קבלת הפנים ואת הכבוד שיהיה מנת חלקו. אחרי ככלות הכל: האם לא היה הוא אבי אבותם של האנטישמים למיניהם?! וכך, ארז את פקלאותיו ויצא לדרך.



התחנה הראשונה, מובן מאליו, היתה גרמניה. הארץ בה האנטישמיות פורחת כאדיאל לאומי.
אל גרמניה הגיע בערב קר וגשום. איש לא ציפה לו בתחנת הרכבת. המן התאכזב אך מיד חשב כי אולי לא קבלו את הטלגרמה ששלח או שמא פשוט שכחו, ולפיכך מיהר לשלוח מברק נוסף מן התחנה כדי לידע את הוד מעלתו האר גבלס, שר התעמולה, על הגעתו.
לקח זמן מה, אך גבלס הופיע. "ובכן אתה הוא האר המן" שאל גבלס, "תענוג לפגשך, האם יכול אני לעזור לך במשהו?"...
"לעזור לי?" חשב המן במרירות, "האם איננו מבין כי עליו להודות לי על התוכנית המקורית והיצירתית להרוג ביהודים?!"
"מבין אתה, האר גבלס", המהם המן תחת שפמו, "באתי לחקור כיצד מתקדם אתה בשאלה היהודית, אתה בודאי זוכר כי השטח הזה הינו תחום המומחיות שלי". "תחום מומחיות?" חייך גבלס, בודאי, אך עליך להודות כי הטקטיקות בהן נהגת הינן לגמרי לא מקצועיות, איזה מין רעיון טפשי זה להכריז בכל פה על כוונתך להשמיד להרוג ולאבד? אנו מתכוונים ללכת בשיטה אחרת לגמרי:
ליהודים יש השפעה רבה בעולם, הם חזקים ובעלי קשרים בעולם כולו. אם נאמר בפירוש את כוונותינו כי אז תפרוץ מהומה אדירה ברחבי העולם, יהיו מחאות וכתבות בעיתונות, ואנחנו פשוט לא נוכל להחלץ מזה. עלינו להדליף את תוכניותינו במנות קטנות עטופות כראוי במילים מצוחצחות, העטיפה היא החשובה ביותר. תבין כי אנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו כל עוד אנו זהירים מספיק כיצד לפרסם זאת.
אם תרשה לי האר המן, אקרא לפניך ראשי פרקים בקשר ליהודים, זהו בעצם עדכון של "להשמיד להרוג ולאבד" שלך אני בטוח שהדברים ירשימו אותך מאוד.



ביחס לשאלה היהודית, אנו חייבים לנקוט דרכים של אנטי-התבוללות, העובדה כי היהודים חיים ביננו גורמת באופן טבעי לאמצאות בלתי רצויות עבור הגזע הארי, משום כך אין לנו ברירה אלא להקיא את היהודים מתוכינו, החוקים המובאים כאן (הכוונה לחוקי נירנברג) יציירו במדוייק ליהודים מהו התפקיד אותו הם אמורים לשחק כאורחינו".
נו, מה אתה אומר, האר המן? אני רואה שאתה מתחיל להבין את העקרון. תוכניתך בקשר-ליהודים נועדה
לכשלון משום שלא נזהרת מספיק בלשונך, "להשמיד להרוג ולאבד" וכו' וכו'.
תאר לעצמך מה אנשים היו אומרים לו אנו היינו ממשיכים בדרכן ומתארים בדיוק את תוכניותינו עבור אוסטריה וצ'כסלובקיה. ו...מוטב שלא אדבר יותר נכון לעתה,
"אוף וידערזיין", האר המן... ועזבו לנפשו.



תחנה נוספת
הרכבת הבאה לקחה את המן לרומניה. מישהו לחש לאזנו כי שם ימצא אנטישמיים אמיתייים המדברים בלשונו.
כאשר הגיע לתחנת-הרכבת בבוקרסט החליט לקנות עיתון, רק אז הבין כי שגה קלות: משהו בתאריך, הוא שכח פשוט כי זו היתה שנה מעוברת ובדיוק בפורים קטן באותה שנה הופלה ממשלתה האנטישמית של נאנה קוזה.
מה הוא יכול לעשות עתה, לאחר שעשה דרך כה ארוכה החליט בכל זאת לבקר את נאנה, אשר כפי הנראה הוא גם קרוב רחוק שלו, כך יהיה קל יותר לשוחח בנושא.
לאחר מאמצים מרובים מצא את נאנה ברחוב צדדי קטן בבירה.
הפרופסור נאנה היה במצב רוח איום ונורא. "אהה, זה אתה המן? מה יכול אתה לומר לי? אני כועס עליך ביותר. ניסיתי לחקות את תוכניותך וראה מה קרה לי! המלך הרומני השליך אותי מכל המדרגות..."
אני מאשים את יועצי, הם יעצו לי ללכת בעקבותיו של האנטישמי המפורסם, המן בן המדתא מן המגילה.
האם אתה זוכר איך עשית זאת? הכרזת על תוכניותיך בגלוי ובפרוש לאזני כולם! להשמיד - להרוג - לאבד! ואנו חזרנו על כך במילותנו שלנו לאמר:
עלינו לשלוח את היהודים לאי בודד, מוקפים באוניות מלחמה כך שאיש לא יוכל להמלט, וראשית, עלינו לשלול מהם את זכויותיהם לגזול את אפשרויות המחיה, את המזון הכשר וכמובן את ה"שיקסעס" – העוזרות הגויות.
הלכתי בדרכיך וראה למה הגעתי, נכון שלא תלו אותי, אך את ראשי – הורידו בכל זאת"...
המן, האזין בשקט ובתדהמה וכשראה מיהו יורשו, חש בחוסר נוחות הולכת וגוברת וחמק מן המקום.



נוסעים לרומא ולפולין
בתחנת הרכבת חכך בדעתו: מה עושים? לאן נוסעים? ואז חייך לעצמו, לרומא כמובן - שם נמצא הפשיסט המפורסם, והאם פשיזם לא מזכיר את הצליל של אנטישמיות?
יצא אל הקונסוליה האיטלקית לדרוש בויזה, הודיעו לו האיטלקים כי עליהם להעביר את הבקשה המיוחדת לרומא, למוסוליני.
בטלגרמה שחזרה מרומא נאמר: נא לא להעניק ויזה למיניסטר המן. אין לנו בעיה יהודית נכון לעתה, נטפל בנושא בהמשך.
המן שמע זאת באכזבה מרה. כיון שכך חשב: מהי הארץ ממנה בוקעים הצלילים האנטישמיים החריפים ביותר לאחרונה לאחר גרמניה ?
- פולין כמובן !
כיון שכך, שם פעמיו לוורשא, שמוע שמע כי לאחרונה יש עליה מדהימה במדיניות ה"המניות" השוררת במדינה זו המוצפת ביהודים.
שאלת היהודים כבר עלתה בממשלה וב"סיים" אין ספור פעמים.
בוורשא חיכתה לו הפתעה נעימה: כתב עיתון אשר בקש לראיין את האורח הדגול.
"יש לי הכבוד" אמר הכתב, "לקדם אותך, פאן (אדון בפולנית) המן, בשם הכנסיה הקתולית, ובשם ראש הכנסיה אשר בספרו האחרון תאר במדויק כיצד אפשר לאמץ את שיטותיך".
ולכן אודה לך אם תוכל להעביר לי תמונה עבור העיתון של מחר וכן פרטים ביוגרפיים המתארים את הישגך בקאמפיין נגד היהודים".
שעה אחר כך ביקר האורח ב"סיים", שם הקשיב בהתרגשות לחלופי דברים בנושאי היהודים. "מטרתינו, אמר הנואם הנכבד היא לגרש את היהודים למדגסקר. הם גורם זר המסכן את הפולנים, עלינו לעשות הכל להתפטר מן האלמנט הבלתי רצוי הזה. עלינו לשאוף להפוך את העולם ל"יודנריין"...
"מה?", שאל המן את עצמו, "יודנריין? מה זה?" הוא לא הבין את המושג, "מה הם רוצים"?...
לפתע נשמע רעש ביציע האורחים, מישהו התעלף שם, לפי המסמכים שנמצאו בכיסו הוברר כי שמו המן בן המדתא.
בחרחורי נשמתו האחרונים לא פסק מלומר: מדגסקר... מדגסקר... יודנריין... מדגסקר...



סוף מסע מאוחר יותר כאשר היה חזרה בקברו בפרס, שיחזר לעצמו המן מחדש מה קרה לו בדרך, ואז הגיע למסקנה: לא פלא, אמר לעצמו, כי המאה העשרים נחשבת למאה של טכנולוגיה מתפתחת. דורי שלי, חשב המן, באמת היה מפגר ביותר. הדור של היום מבצע את התוכניות הרבה יותר טוב. הם צודקים שם, ומעל-כולם יודע את מלאכתו גבלס!
לו רק הייתי אומר במקום "להשמיד להרוג ולאבד" משהו כמו דיסמלציה, מדגסקר, יודנריין, לו רק ידעתי, כי אז הייתי קוטף את הכבוד המגיע לי...
אלא שלזה כנראה לא היה לו מזל!




דאס יודישע טאגבלאט , פורים תרצ"ח, "אליצור הסופר".
מתוך המודיע, אדר ב תש"ס. תרגום: ר. ל-ן.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016