זכור - אמונה בימי השואה

תחקיר חודש אדר א-ב  תשפ"ב - וגם חרבונה זכור לטוב


  • מן המחקר
    סאמבור, גליציה, 1943-1944

    הפולני שהיטיב עמנו

    בליל ב' של שבועות הלכנו הכתה הראשונה לגוי פולני שהכרנו אותו. הוא פחד מאד אפילו לדבר אתנו, אבל נתן לנו ככר לחם גדולה וכלי לשאוב מים. הוא אמר לנו בסוף, כי נוכל להתחבא בתוך התבואה בשדה עד זמן הקציר וישאיר בשבילנו כל יומיים לחם בשדה, לא רחוק מביתו. מים נוכל לשאוב בכלי שנתן לנו. כך באמת הי' בעזרת השי"ת. התחבאנו בתוך תבואת השדה במשך חמשה-ששה שבועות.

    הכתה השני' הלכה לאיזור אחר, אבל כבר ביום השני לאחר שהגיעו לשם גילו אותם פולנים ואוקראינים ומסרו אותם לידי הרוצחים ימ"ש.

    כאשר הגיע זמן הקציר, התמוגג מעט הפחד אצל הגויים הפולנים לעזור ליהודים, כי כבר לא היו יהודים בסביבה והגרמנים חדלו לחפש אחריהם. ביקשנו מן הגוי הפולני שירחם עלינו ויפנה אצלו איזה מקום שנוכל להתחבא בתוכו. השי"ת נתן לנו חן בעיניו והוא ואשתו הסכימו להעניק לנו מקום-מקלט.

    את המחבוא עבורנו הם עשו בין שורות לבנים שהיו מסודרות להם בפרוזדור ביתם ומיועדות לבנות מחסן לתבואות. הם הסירו את הלבנים מן השורות הפנימיות ובחלל שנוצר הכינו מחבוא בשבילנו. אורך מקום המחבוא הי' כשני מטרים וחצי רחבו מטר וחצי וגובהו כשלושת-רבעי מטר. מעל למחבוא הניחו מוטות ברזל ועליהם סידרו לבנים עד הקורה. אפשר הי' להסיר מפעם לפעם לבנה אחת מן השורה החיצונית ודרך חור זה הכניסו לנו אוכל. מחבואנו נשמר בסוד כמוס, עד שאפילו שני ילדיהם, נערה בת אחת-עשרה וילד בן תשע, לא ידעו במשך כל הזמן שאנו נמצאים בבית הוריהם.

    עם התקרב חג הפסח תש"ד, אמרה לנו האשה הפולניה, אשר ידעה כי אנחנו שומרי-מצוות, כי תקנה כלים חדשים ותכין לנו בימי החג מעט אוכל שאיננו חמץ, אבל אנחנו אמרנו לה כי אין צורך בדבר, וכי נסתפק במים, גזר וסוכר.

    במקום צר וקטן זה שכבנו ארבע נפשות מסוף חודש תמוז תש"ג עד חודש מנחם-אב תש"ד, ואז שוחררנו בעזרת השי"ת ע"י הרוסים.

    [מאיר לאמט, שמן המאור, ניו יורק תשמ"ג, הקדמה]




  • Claims Conference
    © כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016