קהילת בודפסט בין שתי מלחמות העולם
בודפסט, בירת הונגריה, שהייתה אחד ממרכזי היהדות הגדולים באירופה, שוכנת על שתי גדות הדנובה. העיר חוברה משלש ערים עתיקות; בודא, או-בודא ופסט.
בין שתי מלחמות עולם, היוו 200,000 יהודי בודפסט 44% מתושביה היהודים של המדינה.
השינויים שזעזעו את המשטר ההונגרי לאחר מלחמת העולם הראשונה, גרמו למיפנה ולהרעה ביחס האוכלוסיה והשלטון ליהודי הונגריה. לאחר ימיו הקצרים של השלטון הקומוניסטי הפכה בודפסט לאחד ממרכזי ה'טרור הלבן'. השתלבותם של היהודים בכלכלה ובחיי הרוח נדחתה באופן הדרגתי והניעה אותם ליצירה עצמית פנימית. בשנת 1920, נחקק חוק ה"נומרוס קלאוזוס" אשר הגביל את מספר היהודים שהורשו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. שוויון הזכויות שהוענק להם הלך והתערער עד לביטולו הסופי.
הקהילה היהודית בבודפסט
מראשית המאה ה- 19 התחולל מאבק על האופי הרוחני של יהודי הונגריה, שגרם להתפלגותם לשלשה זרמים. בבודפסט, כמו גם ברחבי המדינה היו היהודים מאורגנים בשלש קהילות שפעלו במסגרת החוק.
הקהילה האורתודוקסית
הייתה זו קהילה אורתודוקסית מערבית, שהושפעה מאוסטריה ומורביה. הושם בה דגש על שמירת המצוות ולמדנות, אך בד בבד נשמר הקשר עם הסביבה. בחוגים אלו לא עסקו במקצועות שנדרשה בהם השכלה גבוהה. האורתודוקסיה בסגנון האופייני למזרח אירופה שהייתה בעלת אופי חסידי והושפעה מגליציה, לא הייתה קיימת בבודפסט. יהודי בודפסט השתתפו באסיפת היסוד של אגודת ישראל בקטוביץ, אולם עקב דרישתם המחמירה, בנושא צירוף חברים שהשתייכו לשתי קהילות (ולא לקהילה אורטודוקסית בלבד), שנדחתה, לא היו פעילים באגודת ישראל.
הקהילה הנאולוגית
קהילה שדגלה בתיקונים בדת והייתה בעלת תפיסת עולם חילונית. מבחינה מספרית הייתה הגדולה מבין הקהילות. לאחר מלחמת העולם הראשונה חלה התדרדרות רוחנית בקהילה זו. פשו בה תופעות של נישואי תערובת, המרת דת ונישואים שלא כדת משה וישראל. רבני הקהילה היו בדרך כלל בוגרי בית המדרש לרבנים בבודפשט, שעורר עם הקמתו התנגדות עזה בקרב החוגים האורטודוקסים. קהילת הסטטוס קוו
קהילה שחבריה לא נמנו על שני הזרמים האחרים, ודבקה במעמד שהיה לה לפני 'חוק הקונגרס', בקהילה זו היו יהודים שומרי מצוות, וכאלו שלא הקפידו על דרך התורה.
בין שתי מלחמות עולם, התרכזה בבודפסט קהילה חרדית גדולה, שהטביעה את חותמה על העיר ועל מוסדות הצדקה והחסד שהיו בה. בין הרבנים היו הרב קאפיל יעקב רייך (1890 - 1929) שהיה ממשפחת רבנים ידועה, ויחד עם העסקן החשוב רבי משה פרוידיגר ביססו את החיים הדתיים והתורניים בקהילה ותרמו לתנופה בתחום הפעילות הציבורית, הסעד והעזרה ההדדית. לימים היה הרב קאפיל רייך לנציג האורתודוקסים בבית העליון של הפרלמנט ההונגרי. אחריו לא נבחר רב ראשי, ודייני הקהילה מילאו את תפקידי הרבנות וההוראה. הרב אברהם פרנקל, יושב ראש הלשכה הארצית של קהילת האורתודוקסים, שהיה נשיא כולל שומרי החומות בירושלים, תלמיד חכם ובר אוריין, נבחר גם כנציג בפרלמנט העליון. בבודפסט כיהנו הרבנים אפרים זוסמן סופר והרב יונתן שטייף כדיינים בתקופה זו.
בית הספר הראשון בקהילה היה דגם של "חדר מתוקן", אשר במרוצת הזמן התאים עצמו לדרישות הפדגוגיות המקומיות. בין שתי מלחמות העולם, עקב הרדיפות האנטישמיות שנתנו את אותותיהם בכל שטחי החיים ובעיקר בתחום החינוך, יותר ויותר הורים שלחו את ילדיהם לבית הספר של הקהילה. בזכות האורתודוקסים והעומד בראש מערכת החינוך הרב אברהם דייטש, עמדו מוסדות החינוך על משמרת הקודש, והוקפד בהם על לימודים תורניים בצד לימודי חול שנדרשו מטעם הרשויות. חלק נכבד מהתלמידים המשיך אחר כך בישיבות קטנות וגדולות בערי השדה מחוץ לבודפסט. תלמידים רבים נתמכו כלכלית על ידי חברת "היזהרו בבני עניים" שעל יד הקהילה. רבים מבעלי הבתים היו תלמידי חכמים שקבעו עתים לתורה והיו מאורגנים בקבוצות כגון "תפארת בחורים", "חברת שס", "תורת אמת" ועוד.
בתי הכנסת בבודפסט בלטו בהדרם. הראשון שנודע ביופיו ובפארו נבנה בראשית המאה ה- 19 על ידי רבי משה מינץ בעל שו"ת "המהר"ם מינץ". בשנת 1913 נבנה בית כנסת נוסף ברחוב קאזינצי על פי הדגם של בית הכנסת הגדול בפרנקפורט דמיין.
בבודפסט פעלו גם בתי דפוס עבריים.
משנת 1938 בעקבות ה"אנשלוס" ותחת לחץ גרמני, הוצאו חוקים אנטי יהודיים.
במרץ 1944 פלשו הנאצים להונגריה. תחילה גורשו להשמדה יהודים מערי השדה, אך תוך זמן קצר החלו הגירושים מבודפסט. נעשו נסיונות הצלה על ידי אירגונים שונים וכן על ידי דיפלומטים שהעניקו תעודות חסות ובתים מוגנים.
בפברואר 1945 שוחררה בודפסט כולה על ידי הצבא האדום. בעיר שרדו 120,000 יהודים מהם 70,000 בגטו, 25,000 בחסות דיפלומטית ו25,000 יהודים נוספים שהצליחו להסתתר באופנים שונים
תחקיר וכתיבה: שרה היינה
ביבלוגרפיה:
- ערים ואמהות, י.ל. הכהן פישמן, ירושלים, תש"ו - תש"נ, כרך א' 149 - 171
- פנקס קהילות הונגריה, יד ושם, ירושלים, תשל"ו (1975), 196 - 207
- האנציקלופדיה של השואה, ישראל גוטמן, תל אביב, תש"נ (1990), 148 - 153
- האנציקלופדיה העברית, יוסף קלאוזנר, תל אביב, תשי"ד, כרך ז' 718 - 723
אתר 'דעת'