קהילת פינסק
מתחילתה ועד סוף המאה ה-18
מפת העיר פינסק |
פינסק היא עיר הנמצאת היום במדינת ביֶלורוס העצמאית. היא נזכרת לראשונה בתעודות של שנת 1097. מאז ועד היום עברה ידיים כמה וכמה פעמים - מנסיכות רוסית לליטא, לפולין, לרוסיה הצארית - כל זאת מייסודה ועד מלחמת העולם הראשונה. ומאז ועד היום נמשכת בטלטלה - מפולין העצמאית (בין שתי מלחמות העולם), לסיפוח בידי ברית המועצות (1939), לכיבוש בידי גרמניה הנאצית (1941-1944). ושוב כחלק מברית המועצות עד 1991. מאז התפרקות ברית המועצות היא נמצאת במדינת ביֶלרוס.
אשר ליהודים, הם נזכרים לראשונה בראשית המאה ה - 16 (1506) כשהנסיך פיודור יארוסלאביץ נתן לקבוצה של 12-15 משפחות יהודיות כתב זכויות אשר כלל הגנה מלאה על הגוף והרכוש שלהם, חופש לעסוק בעסקי הלוואות, מסחר ומלאכה והזכות לאוטונומיה קהילתית המקיימת בית כנסת, בית קברות ומערכת שיפוט עצמי. בהמשך המאה ה - 16 הקהילה גדלה ועלתה למעמד של קהילה חשובה בליטא. ראשי קהילת פינסק ורבה השתתפו בקביעת תקנות ליהודי ליטא כולה. רבה של פינסק בשנות ה -60' של המאה ה - 16, ר' שמשון, נימנה עם גדולי רבני ליטא דאז והשתתף בבתי הדין שפעלו בירידי לובלין. כמו כן, מצב הקהילה מבחינה כלכלית היה יחסית איתן ועובדה זו תרמה לגידול דמוגרפי של היהודים. פעילותם הכלכלית של יהודי פינסק הייתה בעיקר בהחזקת קרקעות, מתן הלוואות ועיסוק במסחר, בעיקר במה שקשור לניצול היערות ושל מוצרי העץ וייצואם. התמונה היחסית יציבה הזאת הופרה ב - 1581, כשניתן כתב זכויות לעירוניים הלא - יהודים לפיו נאסר על היהודים לרכוש בתים חדשים בפינסק. לאור הגזרה הזאת התחילו יהודים להתיישב בכפרים בסביבות פינסק. קהילות יישובים אלה היו כפופות לקהילת פינסק. תופעה זו לא היתה פשוטה כל עיקר ותידון בהמשך.
כביתר הקהילות של פולין וליטא, יש לחלק את המאה ה - 17' לשלוש - עד ת"ח ות"ט (1648-49), בתוכן ואחריהן. המחצית הראשונה של המאה ה - 17' משקפת תמונה לפיה קהילת פינסק עולה למעמד של קהילה ראשית. ראשי מדינה שנבחרו בפינסק ואב"ד שלה ייצגו את פינסק והקהילות סביבותיה בוועד מדינת ליטא. הונהגו תקנות המסדירות את אופי היחסים בין הקהילות הראשיות בליטא (ופינסק הייתה אחת מהן) לבין היישובים הכפופים להן. תושבי הקהילות הראשיות נהנו מזכויות יתר ביישובים סביבותיהם בענייני מכס וחכירת אחוזות. כמו כן, גם בעניינים רוחניים נעשתה אבחנה בין קהילה ראשית לקהילת מישנה. רב הקהילה הראשית היה צריך לאשר כל קבלת רב או מורה הוראה בקהילה מסביב. פינסק גם נהייתה מרכז ללימוד תורה. לקראת סוף המאה ה - 16' נוסדה בה ישיבה בראשות ר' יששכר בן שמשון שפירא, ובימיו של ר' נפתלי כ"ץ (רבה של פינסק 1639-1644) גדלה חשיבות אותה ישיבה. ערב ת"ח ות"ט (ת"ד - ת"ח 1644-48) היה ר' יעקב שור רבה של פינסק.
היציבות של קהילת פינסק במחצית הראשונה של המאה ה- 17 נתמכה בידי המלך והאצילים. הם הרגישו מאוימים בידי העירוניים הלא - יהודים ולאור הנ"ל, בצו המלך ולאדיסלב IV, הובטחו ליהודים מחדש (ב -1633) חופש במסחר ובמלאכה (שנאסר עליהם ב - 1581) והרשות לחיות על פי מצוות דתם.
המתואר לעיל מבחינה קהילתית, רוחנית וכלכלית משקף את המצב עד גזירות ת"ח ות"ט. מ - 1648 ועד 1667 ישנה תקופה של פורענות, מלחמה, שוד ואנדרלמוסיה. עם פרוץ מרד הקוזאקים נמלטו יהודים רבים מפינסק. אחרים נרצחו או המירו את דתם זמנית כדי להינצל. אולם, עד כמה שהתמונה הייתה קשה, יחסית לקהילות אחרות בפולין וליטא היא הייתה פחות חמורה. העיר אומנם נכבשה בידי הקוזאקים בעזרת העירוניים אך יהודים רבים נמלטו מהעיר בעוד מועד כך שאחוז היהודים הנרצחים היה קטן מאשר בקהילות אחרות. כמו כן, ב - 1650 המומרים האנוסים הורשו לחזור ליהדות. התמונה חזרה על עצמה ב - 1655 כשפינסק נכבשה בידי הרוסים והקוזאקים אך יהודים רבים נמלטו מהעיר לפני בוא הכובשים. יהודים מצאו מקלט באחוזות של אצילים מחוץ לפינסק ורבים גם הצליחו להוציא את רכושם בעוד מועד.
תמונת בית הכנסת הגדול בפינסק |
סיכומו של דבר, קהילת פינסק החזיקה מעמד למרות הכיבושים והתלאות. ראשי הקהילה, יהודי העיר וועד מדינת ליטא הראו תושייה ואחריות ותרמו לכך שקהילת פינסק לא רק שרדה, אלא אף עלתה מ - 1667 והלאה. במשך התקופה הזו פינסק קיבלה צביון של עיר יהודית. ב - 1678 היו בפינסק שלושה בתי כנסת, לעומת רק אחד ב - 1660. במקביל נוסדו קהילות נוספות מסביב לפינסק. החשובה מכולן היא קארלין. לקראת סוף המאה ה - 17 יהודים התיישבו בה לראשונה. ועם כל זאת, היהודים היו צריכים לשנות את פרנסתם במידה מסוימת - פחות חכירות גדולות ויותר עיסוקים זעירים. יהודים נהיו חוכרי מכס עבור אצילים, כמו כן חוכרים קטנים עבור עסקי אצילים, כגון עסקי משקאות חריפים וטחינת קמח.
וכך, נכנסה פינסק למאה ה - 18 כשהיא משמשת קהילה ראשית ליישובים היהודיים סביבה, אשר מספרם גדל בהתמדה. ב - 1679 היו 14 כאלה, וב - 1764 היו 26. הגבלת חיי היהודים בקהילות הקטנות על ידי פינסק גרמה לסכסוכים רבים. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה כלכלית - חלוקת נטל המיסים שהיהודים חויבו לשלם למלכות, כמו כן היטלים לכל מיני צרכים קהילתיים וגמילות חסדים. ב - 1717 הגיע המצב למרד גלוי. קהילות צפון ווהלין ניסו להתנתק מזיקתן לפינסק ולהצטרף לקהילות גליל ווהלין - הניסיון לא הצליח באותה עת, אך ב - 1764 הייתה שוב הזדמנות לכך. השלטון הפולני ביטל את ועד ארבע הארצות, מוסד השלטון האוטונומי של יהודי פולין וליטא. הוועד המשיך לפעול באופן לא רשמי עד סוף מלכות פולין (1795) כשהמדינה חולקה בפעם השלישית. פינסק עברה לשלטון רוסיה הצארית, והוועד חדל מלתפקד באופן סופי. במקביל, עקב ארגונם מחדש של האזורים המסופחים לרוסיה, איבדה פינסק את מעמדה כקהילה ראשית. הקהילות סביבה כבר לא היו כפופות אליה.
הסכסוך בנושא כפיפות היישובים מסביב לפינסק אליה, כקהילה ראשית, לא היה המאבק היחידי אשר השפיע על הקהילה - כידוע, במחצית השנייה של המאה ה - 18 דרך כוכבה של תנועת החסידות בשמי מזרח אירופה והתגובות לכך לא היו אחידות. התנועה גם הכתה שורשים בפינסק וביישוב השכן, קארלין. החסידות התבצרה בקארלין בהנהגתם של ר' אהרן מקארלין (1736-1772) וחברו ותלמידו ר' שלמה מקארלין (1738-1791). במקביל, באותן השנים, נהפכה פינסק לאחד ממרכזי תנועת החסידות, אך הדבר לא עורר תנועת נגד חריפה. רבה המתנגד, ר' רפאל זיסקינד הכהן, לא הצטרף לחרם שיזמה קהילת וילנה נגד החסידים (תקל"ב 1772). באותה שנה עזב ר' רפאל את פינסק ונהיה רבה של פוזנה. המפנה בפינסק חל בשנת תקל"ה (1775), אז נבחר ר' לוי יצחק בן מאיר, הידוע יותר כר' לוי יצחק מברדיצ'ב, לרבה של פינסק. ר' לוי יצחק היה ממנהיגי החסידות הנודעים וקיים שיתוף פעולה הדוק עם ר' שלמה מקארלין, חסיד מובהק. הופעל לחץ כבד על קהילת פינסק, מטעם הגאון מווילנה וראשי קהילת וילנה, להצטרף לחרם נגד החסידים ולסלק את ר' לוי יצחק מהרבנות בפינסק ואת ר' שלמה מהרבנות בקארלין. בסופו של דבר ב - 1784) עבר ר' שלמה מקארלין ללודמיר, ואשר לר' לוי יצחק -הורשה לו להישאר כרבה של פינסק שנה נוספת (ובכך להשלים עשר שנות כהונה כרב ואב"ד), ובשנת תקמ"ה (1785) עבר לברדיצ'ב, שם יצא שמו לתהילה כמליץ יושר על עם ישראל.
אך, בכך לא תמה המחלוקת. את מקומו של ר' לוי יצחק לקח ר' אביגדור בן חיים, מתנגד מושבע. הוא פעל לעקירת החסידות ובכך עורר את הציבור למאבק נגד הנהגתו ולהתאוששות במחנה החסידי, שנהיה לרוב בפינסק ובעיירות שבגליל פינסק. בשלב זה נכנס גורם זר. ב - 1793 עברה פינסק לשלטון רוסיה (עם חלוקתה השנייה של פולין). החסידים ניצלו את ההזדמנות לתפוש את הנהגת הקהל ולהוריד את ר' אביגדור ממשרתו. שני הצדדים הלשינו למלכות והמאבק כולו הביא להחלשת הקהילה כולה. בשנות 1793-1807 לא היה כלל רב - אב"ד בפינסק. שלום בין שני המחנות הונחת מבחוץ באמצעות חוק שכפה על שתי התנועות הנהגות קהל משותפות (1804). בקארלין נגמר העניין בצורה יותר שקטה. ר' אשר בן ר' אהרן הגדול, ראש חסידי קארלין, חיכה להרגעת הרוחות וחזר לקארלין מסטולין רק בשנת 1810. בפינסק ניבחר לרב אב"ד ר' חיים בן פרץ הכהן. הוא כיהן ברבנות 1807-1826, אז עלה לארץ ישראל. הוא היה מקובל הן על המתנגדים והן על החסידים. עם כהונתו נכנסת פינסק לתקופה רגועה יותר בכל אשר נוגע לשאלת החסידים והמתנגדים, אך עם אתגרים חדשים שנתלוו לקהילות ישראל באשר הן שם עם הכניסה לעולם המודרני.
מתחילת המאה ה -19 עד מלחמת העולם הראשונה (1914)
כאמור, יחד עם קהילות רבות אחרות במזרח אירופה, פינסק שינתה את פניה במאה ה - 19. העיר בכללותה והאוכלוסייה היהודית בפרט נכנסו לעידן המודרני. הדבר השתקף בשטחים רבים - בדמוגרפיה, בכלכלה, בחינוך, בתנועות אידיאולוגיות ובתגובות אליהן. נתחיל במיספרים היבשים המשקפים את התמונה. ב - 1819 היו בפינסק 3,000 יהודים מתוך אוכלוסיה כללית של 3,200. אכן, פינסק הפכה להיות עיר יהודית מובהקת. אותו רוב מוחלט נישמר למעשה עד השואה, אם כי לא תמיד באחוזים גבוהים כל כך. גידול האוכלוסייה משקף שינויים בכלכלה של פינסק. הדמות המרכזית המזוהה בשינוי הוא ר' שאול לוין, גדול סוחרי קארלין. הוא ובני משפחתו, משפחות לוין ולוריא, תרמו רבות לשלב הקפיטליסטי של ההתפתחות הכלכלית של פינסק. הוא הרחיב את פעולתו לסחר החדש בתבואות מאוקראינה. המסחר החדש חייב ארגון קפדני, הובלת סחורות תבואה ביבשה ובנהרות, ניידות, רשת רחבה של סוכנים, בקיצור - מודרניזציה. נוצרה שכבת עשירים מבין יהודי פינסק, בראש ובראשונה מש' לוין - לוריא על צאצאיהם. יש להגיד לזכותו של ר' שאול לוין שהוא תרם רבות לקהילות פינסק וקארלין ואף ליישובים מסביב. היו לו קשרים עם השלטונות ועם אנשי שררה ואצילים. הוא ובני משפחתו בנו בתי כנסת, בתי מדרש, בתי חולים והיו קשורים לשורה של חברות חסד. ואם לא די בכך, ר' שאול לוין מילא תפקיד מרכזי בסיוע ליישוב הפרושי - מתנגדי בארץ ישראל. בזכותו הייתה פינסק - קארלין למרכז השני (אחרי וילנה) לאיסוף כספים ושליחותם לארץ ישראל.
ובחזרה למצב גמילות החסדים בפינסק - קארלין עצמה - היו בפינסק ובקארלין חברות לחסד ולימוד תורה, אם ביזמת ותמיכת מש' לוין - לוריא או עשירים אחרים, אם מטעם הנהגת הקהילה. והרי רשימה חלקית: ללימוד תורה - חברה לתלמוד תורה, חברת ש"ס, חברת משניות, חברת עין יעקב, חברת תהילים, חברת שומרים לבוקר. ולגמילות חסדים - חברת ביקור חולים, בית הכנסת אורחים, מושב זקנים, חברות גמילות חסדים שנתנו הלוואות ללא ריבית, חברת סומך נופלים לתמיכה באנשים שנשבר מטה לחמם, בית תמחוי, בית חולים (אחד קטן נוסד עוד לפני 1862. כמה שנים אחר כך נוסד בית חולים חדש ומרווח), וחברה קדישא. ב - 1900 נוסדה "חברת הצדקה היהודית" שביקשה לאחד בתוכה את כל חברות הצדקה הקיימות.
אך, למרות עושרם היחסי של חלק מיהודי פינסק, בתמונה הכלכלית והדמוגרפית של פינסק בכלל והיהודים שבה בפרט היו עליות וירידות בשלבים שונים של המאה ה - 19. המשבר העיקרי היה בשנות ה - 60' של המאה. נבנתה מסילת ברזל מקייב לבריסק שעקפה את פינסק והדבר גרם לירידה זמנית במעמדה של פינסק. בשנת 1861 היו בפינסק 11,135 נפש, מתוכם 6,956 יהודים (63% מהאוכלוסייה לעומת יותר מ 90% ב- 1819). בשנות ה- 80' התהפכה המגמה שוב. ב- 1886 היו בפינסק 19,017 יהודים מתוך אוכלוסיה של 22,967 יהודים (83% מהכלל) וב - 1897 היו בפינסק 28,368 איש, מתוכם 21,065 יהודים (74% מהכלל). הסיבה למהפך היא העובדה שב - 1887 פינסק חוברה לרשת הרכבות. כך הונהג שילוב של הובלה ברכבת עם הובלה בדרכי המים והדבר הביא ברכה לכלכלתה של העיר.
לעיסוק הכלכלי של יהודי פינסק היו גם השלכות חינוכיות - דתיות. הייתה זיקה הדוקה בין ההשכלה לבין האצת הפעילות הכלכלית בפינסק. המעורבים במסחר היו צריכים לדעת רוסית, לשלוט במתמטיקה שימושית וכתיבה. הצורך במיומנויות הללו שינה את היחס ללימוד לשונות, דקדוק, ספרות ומתמטיקה, והמקצועות האלה התחילו לחדור לתוכנית הלימודים. לר' שאול לוין היה קשר עם יצחק בער לוינזון, דמות בולטת בהשכלה הרוסית. עשירי פינסק העסיקו מורים ומלמדים פרטיים שלימדו את בניהם לימודי חול לצד לימודי קודש. הוקמו בתי ספר, הן לבנים, הן לבנות, הן מטעם היהודים, הן מטעם השלטון הרוסי. החל מסוף שנות ה - 50' התחילו יהודים ללמוד בגימנסיה הרוסית. אולם, ניצני אנטישמיות מודרנית החלו להתגלות כאן, ב - 1887 הונהג "נומרוס קלאוזוס" אשר העמיד את אחוז התלמידים היהודים בגימנסיה הריאלית הממשלתית על 10% (היה קודם לכן 35%).
שער ספרו של ר' אלעזר הורביץ |
ואיך הגיבה היהדות הדתית - חרדית להתפתחויות שתוארו לעיל? יחסית לתמונה בקהילות רבות במזרח אירופה התגובה הייתה מתונה. תרמה לכך העובדה שרבים מיהודי פינסק שנתפסו להשכלה הוסיפו להיות שומרי מצוות ולהתייחס בכבוד ללימוד התורה וללומדיה. רבה של פינסק ברובה של המחצית השנייה של המאה ה - 19 (1860-1890) היה ר' אלעזר משה הורביץ, מחבר ספר השו"ת "אהל משה". הוא התחבב מאד על הציבור בדרך הנהגתו ובכישרונו להתמודד עם בעיות הזמן. במקום להתנגד לרוח המודרנה הוא אימץ חלק מתכונותיה לתוך החינוך הדתי - חרדי בפינסק. ב1862 נוסדו שני תלמודי תורה, האחד בפינסק, השני בקארלין. לקראת סוף המאה ה- 19 למדו בכל אחד מהם 200 תלמידים. הצד השווה בשני המוסדות היא העובדה שבשניהם למדו, נוסף ללימודי קודש, גם מידה מסוימת של לימודים כלליים. שניהם קיבלו הכרה ממשלתית. על ההוראה פיקחו רבני הקהילות - הרב אלעזר משה הורביץ בפינסק (ולאחר פטירתו, חתנו הרב ברוך הלוי אפשטיין) והרב דוד פרידמן בקארלין. ואולי לא מקרי הדבר שהרב יצחק יעקב ריינס, מייסד "המזרחי" וראש ישיבת לידא, אותה ישיבה בה למדו לצד לימודי הקודש גם לימודים כלליים, היה יליד קארלין ולמד בשנות נעוריו בפינסק - קארלין. יש לציין שעל אף הנתונים שנרשמו לעיל המשיכו רבים מאנשי פינסק - קארלין לשלוח את בניהם למלמדים המסורתיים ללא צירוף של לימודים כלליים או שיטות הוראה מודרניות.
נוסף לתמונה שתוארה לעיל חל שינוי משמעותי נוסף אשר ליחסי הכוחות בקהילות פינסק - קארלין. לאחר המאבק הסוער בין החסידים למתנגדים של סוף המאה ה- 18 התבהרה תמונה אשר נתנה יתרון בולט לעולמם של המתנגדים. לשם המחשת הדבר - לקראת סוף המאה ה - 19 היו בפינסק 15 בתי תפילה למתנגדים ורק 2 לחסידים. בקארלין השכנה היו 13 למתנגדים וגם פה 2 לחסידים. פינסק וקארלין נהיו קהילות של רוב מתנגדי ברור, אך עם מיעוט חסידי שלא נרדף ואשר קיים קהילה משלו. נוסף לרבני פינסק וקארלין שכבר הוזכרו בקשר להתייחסותם לאתגרי השעה, יש לציין רבנים אלה: ר' יעקב בן אהרן ברוכין (כיהן ברבנות 1824-1844), מחבר הספרים "משכנות יעקב" ו"קהילת יעקב", ר' שמואל אביגדור תוספאה, שכתב פירוש על התוספתא "תנא תוספאה" (כיהן ברבנות 1855-1866) ור' דוד פרידמן, שהיה רבה של קארלין עד 1915. כל הנ"ל היו רבני קארלין, שבמשך הזמן כס הרבנות בה עלה בחשיבותו על זה של פינסק.
וכך, נכנסת פינסק למאה ה - 20 כשהיהודים מהווים בה רוב מוצק, יותר מ - 70% מהאוכלוסייה. יש בה קהילה יציבה מבחינה דמוגרפית, כלכלית ורוחנית. כשרוחות ההשכלה והציונות מנשבים בה אך אינם גורמים לתגובות קיצוניות. אך התמונה הכלכלית בפינסק בתוספת המצב הבינלאומי של תחילת המאה ה - 20 והמשכה גרמו לתסיסה אידיאולוגית ואף להתנגשויות אלימות. ככתוב לעיל, הייתה שכבת יהודים עשירים בפינסק של המאה ה - 19. אולם, לצידם פעלו גם סוחרים בינוניים וזעירים ואף בעלי מלאכה רבים. להמחשת העניין - ב1860 היו בפינסק 244 חנויות בבעלות יהודית, ורק 6 של לא - יהודים. ב1898 היו בפינסק 27 מפעלים שהעסיקו 1,375 פועלים. ב1902 (רק ארבע שנים לאחר מכן) אותו מספר מפעלים העסיק 4,000 פועלים, מחציתם יהודים. מסקנת המספרים האלה היא שנוצר מעמד פרולטריון יהודי. עובדה זו שימשה את הרקע לייסוד סניף פעיל של ה"בונד" בפינסק ב1899, רק שנתיים אחרי ייסוד ה"בונד" בכלל. באותה שנה (1899) הייתה שביתה ראשונה של פועלים יהודים, ושנתיים לאחר מכן שביתה נוספת. ב1905 היה ניסיון הפיכה נגד הצאר, שדוכא. ה"בונד" ו"פועלי ציון" התסיסו את העיר בשביתות כלכליות ופוליטיות. היו התנגשויות בין יהודים מהפכניים למשטרה ולצבא, אך הן לא הידרדרו לפוגרום. בעקבות כישלון הפיכת 1905 גבר הדיכוי המשטרתי. החל מצוד אחרי פעילי ההפיכה והייתה הסתה לפרוע ביהודים. לאחר 1910 ירד מאד כוחו של ה"בונד". במלחמת העולם הראשונה נותקה העיר מן העולם החיצון ואנשיה עמדו בפני אתגרים קשים בהרבה מאלה של המאה ה - 19 וראשית המאה ה - 20.
ממלחמת העולם הראשונה (1914-1918) ועד אחרי השואה
ערב יום כיפור תרע"ו (1915) כבש הצבא הגרמני את פינסק מידי הצבא הרוסי. העיר נותקה מהעולם בחוץ, והפעילות הכלכלית פסקה כמעט כליל. הייתה תמותה מרעב ומחלות. בחודשים הראשונים של 1916 הגרמנים העבירו כ9,000 יהודים מפינסק לאזורים פנימיים של פולין. על היהודים שנשארו בפינסק הם הנהיגו עבודות כפייה (עבור תשלום מסוים) כדי לספק עצים ומזון לצבא הגרמני. מאידך, יש לציין, שבניגוד גמור למעשיהם בשואה, במלחמת העולם הראשונה הגרמנים לא פגעו בבתי הכנסת, בתי המדרש, בתי הספר היהודיים והפעילות הציבורית היהודית.
המלחמה נגמרה ואלפי תושבים שפונו לפנים פולין בפקודת הגרמנים התחילו לחזור לפינסק. בשנים 1918-1920 עברה פינסק מיד ליד, ויהודי העיר מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן. בתקופה קצרה זו של שנתיים עברה העיר משלטון אוקראיני - גרמני משותף לצבא האדום, ממנו לצבא הפולני, ממנו לידי הבולשביקים ומהם לפולנים. החילופים בשלטון היו מלווים בהתעללויות, גזירות כלכליות ולא מעט אנטישמיות. המקרה הגרוע מכולם אירע בניסן תרע"ט (1919) כש35 יהודים הוצאו להורג על ידי הצבא הפולני בעקבות עלילת שווא. הידיעות על הרצח גרמו למחאה ציבורית אדירה בתוך פולין ומחוצה לה. לזכרם של 35 היהודים האלה הוקם קיבוץ גבת. בעקבות המחאות הבינלאומיות וכדי לגייס תמיכה בממשלתם הצעירה, שינו שלטונות פולין את מדיניותם והחלו בשיטת פיוס כלפי היהודים. ניתנה הוראה לבחור את מועצת העיר בבחירות דמוקרטיות והיהודים זכו ברוב. כל מאמצי שלטונות פולין לא עזרו להם לאורך ימים. ביולי 1920 העיר נכבשה שוב, הפעם בידי הבולשביקים. השלטון החדש ניהל תעמולה ארסית נגד הבורגנות, הדת והציונות. בסופו של דבר, בספטמבר 1920 נכנס שוב הצבא הפולני, והפעם השליט סדר בהדרגה. בכך מתחילה תקופה של עשרים שנה של פולין העצמאית עד לכיבושה החדש של פולין, קודם כל בידי הצבא האדם (ספטמבר 1939) ולאחר מכן בידי הנאצים ימ"ש (ט' בתמוז תש"א 4/7/41).
אשר לקהילת פינסק שבין מלחמות העולם, ניכרת בה ירידה דמוגרפית וכלכלית יחסית לתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. תרמו לכך כמה גורמים. ראשית, אירועי המלחמה והשנתיים של טלטלה וחילופי שלטון שלאחריה (1918-1920) גרמו לאווירה של אי - יציבות וחוסר וודאות אשר לבאות. שנית, מדיניות ממשלת פולין העצמאית כוונה להגדלת האוכלוסייה הפולנית ושיפור מצבה הכלכלי על חשבון זו של היהודים. שלישית, במידה מסוימת תוצאה של שני הגורמים הראשונים - הייתה הגירה של יהודים לארה"ב ועלייה לארץ ישראל. כל אלה גרמו לירידה במספר היהודים בפינסק - מ 28,063 ערב מלחמת העולם הראשונה (1914) ל 17,513 עם התייצבות ממשלת פולין העצמאית (1921). יש לציין שחלה גם ירידה במספרי האוכלוסייה הכוללת של פינסק (מ38,686 ב1914 ל 23,391 ב1921) כתוצאה מהמלחמה וחוסר היציבות שלאחריה, כך שבאחוזים המספרים דומים - היהודים מהווים בערך 73% מהאוכלוסייה, הן ערב המלחמה, הן בתחילת שלטון פולין העצמאית. עם השנים, כתוצאה ממדיניות ממשלת פולין שהוזכרה לעיל, חלה ירידה באחוזי היהודים בפינסק בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. ב 1931 היו בפינסק 20,220 יהודים מתוך אוכלוסיה של 31,912 נפש (דהיינו 63%) וב 1937 היו בפינסק 21,000 יהודים מתוך אוכלוסיה של 35,098 (דהיינו 60%).
כאמור, פינסק בכללותה והיהודים בתוכה עברו טלטלה לא פשוטה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה והשנתיים של חילופי שלטון תכופים. אולם, בסופו של דבר הושגה רגיעה וכך הוטב גם מעמדם המדיני של יהודי פינסק. על פי התחייבויות ממשלת פולין מבחינה בינלאומית היו יהודי פולין שווים בזכויותיהם לאחרים. לפחות בהתחלה הם היוו רוב מכריע במועצת העירייה, כפי שהגיע להם מבחינת אחוזם באוכלוסייה. עם השנים, כתוצאה ממדיניות ממשלת פולין והתגברות אווירת האנטישמיות באירופה בכלל ובפולין בפרט, הם נדחקו לנציגות של 5 מתוך 25 חברי מועצה.
מבחינה כלכלית, פינסק עברה משבר כתוצאה מהמלחמה ואף אחרי התייצבות השלטון הפולני החדש. הגבול החדש בין פולין לברית המועצות ניתק את איזור פינסק משטחים נרחבים והפסיק את המסחר בדרך המים עם אוקראינה. סחר העצים שעבר דרך פינסק הצטמצם מאד. מספר המועסקים היהודים בבתי החרושת ירד לחצי. החנוונים הזעירים ובעלי המלאכה (שרבים מהם היו יהודים) נפגעו בתקופת כהונתו של שר האוצר גראפסקי, שהטיל מיסים כבדים, ובשנות המשבר הכלכלי העולמי (שנת 1929 וראשית שנות ה - 30'). יש לציין שלמרות הבעיות שתוארו לעיל, יהודי פינסק לא גוועו ברעב. הייתה עזרה מטעם יהודים מחוץ לפינסק - מטעם הג'וינט, כמו כן מילידי פינסק שהיגרו קודם לכן לארה"ב. נוסף לנ"ל, ראוייה לשבח פעילות הקהילה בפינסק עצמה, אם כהמשך והרחבת מוסדות צדקה וחסד שהוקמו עוד במאה ה - 19, אם בייסוד מסגרות גמילות חסדים חדשות, הן בפינסק, הן בקארלין.
תמונת הועד לגמילות חסדים |
הקהילה הייתה גם פעילה מבחינת מסגרות לימוד, הן דתיות וחרדיות והן כלליות. בעיר פעלה ישיבת מוסר "בית יוסף" מיסודה של ישיבת נובוהורדוק. כן המשיכו החדרים המסורתיים מהסוג הישן, החדרים המתוקנים ושני תלמודי התורה שהוזכרו לעיל, בהם למדו מידה מוגבלת של לימודים כללים לצד לימודי הקודש. במקביל, נפתחו בתי ספר דתיים, הן מטעם "אגודת ישראל" הן מטעם "המזרחי", כדי לענות על הצרכים המגוונים של היהדות הדתית והחרדית. כמו כן, נפתחו בתי ספר שונים בהתאם לזרמים האידיאולוגיים שרווחו אז בפינסק ובקארלין. מטעם זרם "תרבות" (ציוני - חילוני - שפת ההוראה עברית) נוסד בית ספר, הן בפינסק הן בקארלין. בשנת 1922 נוסדה הגימנסיה העברית "תרבות" אשר רבים מבוגריה עלו לארץ ישראל. נוסף לכל אלה היה ב"ס מקצועי לבנים, ב"ס מקצועי לבנות, ב"ס טכני, בתי ספר ערב עבור תלמידים שעבדו ביום וגם גימנסיה יהודית פרטית, שלשון ההוראה בה הייתה פולנית. בקיצור, היו מסגרות לימוד מגוונות אשר שיקפו את קשת הדעות בציבור היהודי, מהיהדות החרדית ועד מסגרות חילוניות, הן ציוניות הן אידישיסטיות מתבוללות.
קשת הדעות בקהילה היהודית בפינסק השתקפה לא רק במסגרות לימוד אלא גם בפעילויות תרבות - בספריות השאלה, מועדונים, שבועונים, ארגוני ספורט ותנועות נוער. לתנועה הציונית הייתה אהדה בפינסק ובקארלין. עוד במאה ה - 19, רבה של קארלין, ר' דוד פרידמן, הצטרף לתנועת "חובבי ציון" והשתתף בועידת קטוביץ (1884) אך פרש מהתנועה בגלל חילוקי דעות בנושאים דתיים. בין העולים לארץ ישראל מפינסק עוד במאה ה - 19 היו יעקב שרתוק, אביו של משה שרת ואהרן אייזנברג, ממייסדי רחובות. ואשר למאה ה - 20 בין העולים מפינסק נימנים משה קול (שר בממשלת ישראל) ירוחם משל (מזכיר ההסתדרות) וחיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, שהיה בוגר בית הספר הריאלי בפינסק.
ואומנם קהילת פינסק המשיכה את פעילותה עד שזו הופסקה על ידי כוחות עויינים אנטישמיים. תחילת התהליך הייתה עוד לפני השואה הנוראה. בעשרת ימי תשובה ת"ש (17/9/39) נכבשה העיר בידי הצבא האדום. בתי העסק הגדולים הולאמו והקטנים התחסלו מעצמם לאור הנסיבות החדשות. כל מוסדות הקהילה נסגרו וכמוהם בתי הכנסת ובתי המדרש (פרט לאחד בקארלין). חל איסור על הוראת העברית. בתי הספר העבריים נהיו יידישאים עם מורים מרוסיה הסובייטית. תמה הפריחה הדתית - תרבותית - קהילתית.
ט' בתמוז תש"א (4/7/41) מציין את תחילת השואה הסופית של יהודי ויהדות פינסק. באותו יום נכבשה העיר בידי הנאצים ימ"ש עם שיתוף פעולה מרצון מטעם הנוצרים בפינסק. עד מהרה באו צעדי ההמשך הכל כך ידועים - הקמת היודנראט (תמוז תש"א 7/41), שתי אקציות (אב תש"א 8/41), הקמת הגטו (אייר תש"ב 4/42), חיסול הגטו (י"ט חשוון תש"ג 29/10/42) וחיסול סופי של מעט היהודים שעוד היו בחיים (ט"ו טבת תש"ג 23/12/42). העיר שוחררה בידי הצבא האדום בים כ"ג תמוז תש"ד (14/7/44). יצאו ממחבואיהם רק 17 יהודים שמצאו מסתור אצל משפחות נוצריות. כמו כן, ידועים שמותיהם של 20 איש שנמלטו ליערות והצליחו להצטרף ליחידות הפרטיזנים.
בין הניספים היו רבנים ידועי שם שפטירתם היא אבידה רוחנית לעם ישראל באשר הוא שם. הראשון, הרב ברוך אפשטיין לא היה רב או ראש ישיבה. לאחר פטירת חותנו, רבה של פינסק ר' אלעזר משה הלוי הורביץ. הוצע לו למלא את מקומו אך הוא סרב. ועם זאת שמו הולך לפניו כבעל פירוש "תורה תמימה" על התורה. זהו ספר קלאסי בספרות הפרשנות, בו אסף המחבר מאמרי חז"ל מהבבלי והירושלמי, ספרא, ספרי, תוספתא ומכילתא, וצירפם למקרא כפירוש. נוסף להבאת כל אלה צרף ביאורו על המאמרים שהביא. הוא היה מבורך בסגולות הדרושות לחיבור כזה - בקיאות בכל מקצועות התורה, הבנה עמוקה ואמנות הבירור כדי לדעת מה לבחור מתוך ים המאמרים שעמדו לרשותו.
תמונת הרב ברוך אפשטיין |
שני הרבנים הנוספים היו רבניהם האחרונים של פינסק וקארלין. הרב הראשון אהרן ואלקין היה רבה של פינסק במשך 20 שנה ואף רבה האחרון. הוא למד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב, ובהמשך בקובנה אצל ר' יצחק אלחנן. הוא היה ממניחי היסוד של "אגודת ישראל" בקטוביץ (תרע"ב 1912) ולאחר מכן נסע לארה"ב ואנגליה כדי להפיץ את תורת אגו"י שם. השני, ר' אברהם אלימלך פרלוב היה אדמו"ר בקארלין במשך 18 שנה. שבוע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר לקארלין מביקור בארץ ישראל. כשהקימו הנאצים גיטו בפינסק - קארלין ניסה בכל האמצעים להקל על סבלותיהם של היהודים.
וכך הכחדה יהדות פינסק על רבניה, מחנכיה, עסקניה, נדבניה ואנשי "עמך" שבה.
ה' יקום דמם!
תחקיר וכתיבה: הדסה קלימן
ביבלוגרפיה:
- האנציקלופדיה העברית, כ"ז, ירושלים - תל אביב, תשל"ה.
- פנקס הקהילות, פולין, כרך חמישי, וולין ופולסיה, יד ושם, ירושלים, תש"ן.
- נדב, מרדכי, פנקס פתוח, מחקרים בתולדות יהודי פולין וליטא, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ג.
- פינסק - ספר עדות וזיכרון לקהילת פינסק - קארלין, תל אביב, תשל"ח.
אתר 'דעת'
