יעקב רואי
בר-אילן – ספר השנה, כד-כה (תשמט), עמ' 173--195
במאמר זה בוחן המחבר את הדימוי של חג הפסח במציאות הסובייטית משני עברי המתרס – הסובייטי והיהודי, ומדגים את הדרכים שבהן השכילו יהודי ברית המועצות לחוג אותו חרף המכשולים שהערים השלטון על דרכם. מכל מועדי ישראל, חג הפסח זכה להוקעה הרבה ביותר בהסברה הסובייטית. הוקעה זו נעוצה בכך שחג זה נודעת לו משמעות לאומית מובהקת, באשר הוא מסמל את היות היהודים לעם במהלך שחרורם משיעבוד עול מצרים. יתרה מזו, הפסח הוא חג משפחתי, הנחוג בבתים פרטיים הרחק מעיני השלטון. ואילו בעיני היהודים הסובייטים היווה חג זה, אולי מאותם טעמים עצמם, אחד הקשרים המוחשיים האחרונים למסורת היהודית ומאפיין מרכזי של הזהות היהודית.
