המשפחה בשואה
מרחב למידה מתוקשב של פרויקט "מצוינים להוראה" מכללה ירושלים
המשפחה היהודית הייתה תא החיים המשמעותי ביותר בשמירה על הקיום והזהות של העם היהודי
לדורותיו. הערכים והקשרים האיתנים שטיפחה המשפחה היהודית והם שעמדו לה בהתמודדות הקשה
כשהחל המשבר.
כל עוד נשמר התא המשפחתי, כל עוד היו בני המשפחה יחד, אף בתנאים הקשים ביותר בגיטו, הם
הרגישו מוגנים ומלוכדים.
הסיפור של השבר מתחיל בפרידה. פרידה מהבית שהווה את המסגרת הפיזית והאינטימית של המשפחה,
פרידה מהאב שגויס לעבודות כפייה ולעתים פרידה מהילדים שנשלחו למסתור מתוך תקווה שהם ינצלו
וימשיכו את השושלת של המשפחה.
ההתמודדות עם השבר והסבל בעת השואה הוא סיפורן של האמהות היהודיות שגילו תושייה, אומץ
ומסירות נפש בדאגה לילדיהם,תוך סיכון מתמיד, סייעו רבות במלחמת הקיום של המשפחות בהילקח מהן
אבי המשפחה.
מקום מיוחד במלחמת הקיום שמור לילדים. הילדים איבדו את ילדותם ובן לילה הפכו למבוגרים
שנטל הכלכלה והאחריות למשפחה מוטל עליהם.
עם המעבר למחנות חדלה המשפחה להיות יחידה אינטימית. היא עברה פירוק נוסף.
האמהות ניסו עד הרגע האחרון להעניק לילדיהם תמיכה רגשית והיו שפונו מרצון עם ילדיהם,למרות
שיכלו להציל עצמן,לדרכם האחרונה.
הניצולים היו מעטים. בתום המלחמה חיפשו הניצולים,בכל דרך שהיא, קרובי משפחה שנותרו בחיים.
למרות הקשיים הרבים נבנו משפחות חדשות לאחר השחרור. מלבד תחושת הבדידות שדחפה לנישואים
היו המחויבות להמשכיות המשפחה ותודעת השליחות של "עם ישראל חי", הגורמים הדוחפים להקמת
משפחות לאחר השואה. אכן זכו חלק גדול מהניצולים לטעת משפחות ענפות של בנים ובני בנים
הממשיכים את שושלת הדורות.
